שאלות נפוצות
 
מדוע הישראלים מתרחקים זה מזה?
ישראל מנהלת מדיניות ריכוזית שפוגעת בלכידות החברה הישראלית.

במבנה הממשל שלנו מתקיימת הקצאת משאבים מפלה כלפי אזרחים שאינם יהודים, ושרי ממשלה המייצגים ציבור מסוים יכולים לפסול כל תוכנית חינוך, דת ותרבות של ציבור אחר. ישראל גם מחייבת את אזרחיה להינשא במוסדות הדת שלה. מצב זה מרחיק יהודים רבים בישראל מהמורשת הלאומית שלהם בשל התנגדותם לכפייה. יתרה מזו יהודים רבים ברחבי העולם זועמים על אי ההכרה של הממסד הישראלי באמונתם הרפורמית, הקונסרבטיבית והרקונסטרוקציוניסטית. בדומה לכך רבים בקהילה הפלסטינית בישראל מסרבים לשתף פעולה עם המדינה, כדי להתגונן מכפיית 'הזהות הישראלית' על החברה שלהם.

כך קיצונים שרוצים לצופף שורות ולהימנע מפשרות מתחזקים והדמוקרטיה הישראלית נקרעת.
מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ליישובים הישראלים ביהודה ושומרון יש פוטנציאל להיות חלק מפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואף לחזק את ביטחון ישראל ואת הקשר היהודי לארצנו ההיסטורית. אך למרות זאת, בפועל, היישובים בשטח פוגעים בזכויות הפלסטיניות ובלכידות העם היהודי.

במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני. עם זאת, העימות לא נעלם מחיינו, בין היתר בשל התנגדות הפלסטינים לזכות היהודים למדינה והיעדר פתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים משנת 1948, ובשל הכיבוש הישראלי והטרור הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה. עוולות אלו מנציחות את התחזקותה של ישראל על חשבון פלסטין. תהליך השלום בשנות ה-90' לא ניסה לשנות את מבנה היחסים בין העמים אלא רק לקבוע קו גבול ולהפריד ביניהם, וזו הייתה אחת הסיבות לכישלונו.

במצב הבינלאומי הקיים, ברור שלעולם לא יהיה אפשר לפתור את הסכסוך באמצעות הכלת ריבונות ישראלית בשטח והענקת אזרחות שווה לפלסטינים. זאת, משום שהכלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון תבטל את הרוב היהודי בישראל ותפגע בזכות הפלסטינית למדינה עצמאית. לכן למרות הפוטנציאל החיובי של ההתיישבות הישראלית בתחום הביטחון והמורשת היהודית, אף כל פי כן ההתנחלות כפי שהיא בשטח היום פוגעת בזכויות הפלסטיניות והיא מנוגדת לחוק הבינלאומי. כתוצאה מכך ההתנחלויות מעוררות התנגדות ציבורית בתוך העם היהודי ומעמיקות את השסע בין מרכיביה היהודיים והדמוקרטיים של החברה הישראלית.

מדיניות זו בתוך מדינת ישראל ומחוצה לה יוצרת יחסי Win-Lose בין בתוך הקבוצות הפוליטיות בישראל, וגם בין ישראל והפלסטינים ובין ישראל ויהדות התפוצות. אנחנו מתחזקים אחד על חשבון השני. כתוצאה מכך החברה הישראלית מתפוררת. רבים חשים שאין שיווין ראוי בין יהודים וערבים, או בין הזרמים הדתיים והחילונים בעם היהודי, ומנגד הדתיים האורתודוכסים חוששים מכך ש-5-10% מהמשפחות בישראל נישאות בנישואים בין-דתות. בתוך הרוב היהודי יש כאלו שדוחים את הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ויש כאלו שאינם יכולים להיפרד מהתיישבות בכל חלקי הארץ. חלק מציינים את הנכבה הפלסטינית וחלק חוששים ממנה. קבוצות רבות הולכות מודרות ממרכז הקונצנזוס הישראלי: יהודים מסורתיים בבתי ספר ממלכתיים, יהודים רפורמים, ישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה, הקהילה הפלסטינית בישראל, להט"בים ועוד.

לשם כך, אנו מציעים את התוכנית 'שותפים שווים' המתבססת על עקרון ה-Win-Win: כל הקבוצות הפוליטיות בתוך ישראל תתחזקנה ביחד, כמו גם מדינת ישראל והפלסטינים מבלי שאף צד יפקיר את גורלו בידי האחר. אנו קוראים להקמתה של מדינה פלסטינית נפרדת בקווי 67' עם מיעוט יהודי בטוח, לצד כינונה של חוקה יהודית ודמוקרטית-פדראלית בישראל עם מיעוט פלסטיני מוגדל ושווה זכויות. גישתנו הפדראלית קוראת להקמתן של קהילות חוקתיות שאינן טריטוריאליות לשירותי דת ותרבות בישראל.
 
למה ישראלים רבים מרגישים אזרחים סוג ב'?

במצב הקיים היום בישראל יש לממשלה סמכויות ריכוזיות מאד בתחומים שקשורים לזהות האישית של כל אזרח. ברצותם יכולים שרי הממשלה המייצגים ציבור מסוים לתקצב או לפסול כל תכנית חינוך או מוסדות דת ותרבות של ציבור אחר. ישראל גם מחייבת את אזרחיה להינשא במוסדות דת הנקבעים על פי חוק ולא על פי רצונם. הזרמים היהודים שאינם אורתודוכסים לא מקבלים הכרה מהמדינה.


משום כך כולנו חיים במצב של אי יציבות ותחושה של כפייה. הקולות הקיצונים שרוצים לצופף שורות ולהימנע מפשרות עם 'האחר' הולכים ומתחזקים. כך נוצר משחק כוחות סכום אפס שקורע את החברה הישראלית ואת הקשר הישראלי עם יהדות התפוצות.


בתכנית 'שותפים שווים' תנועת אנחנו מציעה מודל יהודי ודמוקרטי-פדראלי חדשני. אנו מציעים לאפשר לכל קבוצה המונה לפחות שישה אחוזים מאזרחי המדינה, להקים לעצמם קהילה חוקתית עצמאית ללא סמכויות טריטוריאליות, שתעניק לחבריה שירותי דת ותרבות. שירותים אלו יכללו את כל מוסדות הדת והתרבות המוכרים, לצד החינוך הפורמאלי במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך, הספרות, שעות החינוך בבתי הספר וכן החינוך הבלתי פורמאלי.


הממשל הפדראלי המרכזי יהיה אמון על כל שאר פעולותיה של הממשלה, כגון בריאות, שיטור, תחבורה, ביטחון, רווחה ויחסי חוץ, וסמליו הממלכתיים יהיו יהודיים כפי שהם כיום. לצד זאת, יחולו מספר שינויים בסעיפי החוקה: הממשל המרכזי יהיה ניטרלי בנוגע למעמד הדת, יתווסף בית חדש להמנון הלאומי שיתייחס לשותפות של כלל הקהילות החוקתיות בישראל, תוכנית הלימודים באזרחות תהיה משותפת לכולם, ויממה לאחר יום העצמאות יצוין יום הברית לאחדות כל אזרחי ישראל באשר הם. שינוי סעיפי החוקה הללו יתאפשר ברוב של 75% בפרלמנט ומשאל עם.


באמצעות השיטה הפדראלית החדשה שאנו מציעים, יזכו אזרחי ישראל בחירויות פרט מלאות. ללא הכפייה הנהוגה כיום, יבחרו האזרחים את הרצוי להם מהמורשת היהודית וזהותם הלאומית תתחזק. גם הפלסטינים אזרחי ישראל, במסגרת קהילתם החוקתית העצמאית, יעברו תהליך זהה של חיזוק המורשת הלאומית שלהם. הברית הלאומית בין כלל הקהילות החוקתיות תתלכד לזהות אזרחית ישראלית משותפת.

 
האם יש אפליה כלפי הערבים בישראל?

מדינת ישראל הוקמה על ידי התנועה הציונית מתוקף זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי להגדרה עצמית. אך בניגוד לליבת ערכיה הדמוקרטים של הציונות, ישראל היא דמוקרטיה שמסיטה משאבים תרבותיים, דמוגרפים וקרקעיים לטובת הרוב היהודי. כך למשל יש בישראל חוק שבות המאפשר לכל יהודי העולם לעלות לישראל, אך מדינת ישראל אינה מכירה בזכות שיבה המאפשרת גם לפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם. יש בישראל גופים המחזקים את המעמד היהודי בארץ, כגון קק"ל והסוכנות היהודית, אבל אין מוסדות דומים לפלסטינים אזרחי ישראל, וחוק הלאום שחוקק לאחרונה מנציח את המציאות המפלה הזו. סמלי המדינה הם יהודים בלבד ללא כל תוספת שתסמל ברית אזרחית משותפת.


לכן כדי ליצור שיווין מלא ולאפשר תקווה להסדר חוקתי ראוי ומשגשג, יש להכיר במיעוט הערבי בישראל כקהילה חוקתית פלסטינית כפי שאנו מציעים בתכנית "שותפים שווים" שלנו.

 
האם אפשר להגיע להסדר ישראלי-פלסטיני?

הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתמשך על פני שנים רבות, משום שבמאה השנים האחרונות התחזקו הישראלים על חשבון הפלסטינים. שני הצדדים אחראים למצב שנוצר: כדי להקים מדינה יהודית עם רוב יהודי הביאה התנועה הציונית את כל יהודי העולם לארץ ישראל והעניקה להם משאבי קרקע, ביטחון ותרבות. אך בפעולתה זו פגעה התנועה הציונית בקרקעות ובשווקים הפלסטיניים תוך שהפגינה אי אחריות ואחווה כלפיהם. מנגד, בצד הפלסטיני התקבעה עמדה השוללת את זכות הקמתה של מדינה יהודית, בשל אי הכרה בהיסטוריה הלאומית היהודית. משום כך בתקופת המנדט הבריטי ניצת עימות אלים בין הצדדים.


במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני. עם זאת, העימות לא נעלם מחיינו, בין היתר בשל היעדר פתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים משנת 1948, ובשל הכיבוש הישראלי והטרור הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה. בעיות אלו מנציחות את התחזקותה של ישראל על חשבון פלסטין. תהליך השלום בשנות ה-90' לא ניסה לשנות את מבנה היחסים בין העמים אלא רק לקבוע קו גבול ולהפריד ביניהם, וזו הייתה אחת הסיבות לכישלונו.


רק כשישראל ופלסטין תוכלנה להתחזק ביחד ייווצר האמון שיוביל לפתרון הסכסוך. לשם כך יש ליצור משוואה של שגשוג הדדי במסגרתה הצדדים מקבלים את מלוא זכיות האדם והלאום שלהם בהתאם לחוק הבינ"ל, אך גם לוקחים אחריות על מעשיהם הפסולים, ומובילים לפיוס בין אוכלוסיות הצדדים מבלי להפקיר את גורלם וביטחונם בידי האחר. לפיכך אנו מציעים תהליך חברתי ומדיני שיארך יובל שנים:


בסוגיית הביטחון והגבולות: ליישובים הישראלים ביהודה ושומרון יש פוטנציאל להיות חלק מפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואף לחזק את ביטחון ישראל ואת הקשר היהודי לארץ ישראל ההיסטורית. אך אף כל פי כן ההתנחלות כפי שהיא בשטח היום פוגעת בזכויות הפלסטיניות והיא מנוגדת לחוק הבינלאומי. במצב הבינלאומי הקיים, ברור שלעולם לא יהיה אפשר לפתור את הסכסוך באמצעות הכלת ריבונות ישראלית בשטח והענקת אזרחות שווה לפלסטינים. זאת, משום שהכלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון תבטל את הרוב היהודי בישראל ותפגע בזכות הפלסטינית למדינה עצמאית. כתוצאה מכך ההתנחלויות מעוררות התנגדות ציבורית בתוך העם היהודי ומעמיקות את השסע בין מרכיביה היהודיים והדמוקרטיים של החברה הישראלית. רק כשישראל ופלסטין תוכלנה להתחזק ביחד ייווצר האמון שיוביל לפתרון הסכסוך. לשם כך יש ליצור משוואה של שגשוג הדדי במסגרתה הצדדים מקבלים את מלוא זכויות האדם והלאום שלהם בהתאם לחוק הבינלאומי, אך גם לוקחים אחריות על מעשיהם הפסולים, ומובילים לפיוס בין אוכלוסיות הצדדים מבלי להפקיר את גורלם וביטחונם בידי האחר. רק במסגרת זו נוכל לממש את הפוטנציאל החיובי של ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון.


לפיכך בהצעתנו לצד ישראל תוקם מדינה פלסטינית נפרדת בקווי 67'. הממשלה הפלסטינית תאפשר לאזרחי ישראל המתגוררים בגדה המערבית לבחור אם להתפנות או להישאר בביתם, כאזרחים שווי זכויות וחובות עם אוטונומיה יהודית תחת החוק הפלסטיני. ישראל מצידה תשלם פיצויים למתיישבים שיפונו או יבחרו לעזוב את בתיהם.


האחריות הביטחונית תעבור לידי הפלסטינים, אך צה"ל יישאר בהגנה ההיקפית המצומצמת של ההתנחלויות. עילה מבוססת לאיום מכל סוג שהוא לשלום אזרחי ישראל, תאפשר כניסה עצמאית של צה"ל לכל שאר שטחי המדינה הפלסטינית לזמנים קצובים חוזרים ונשנים בפיקוח בינלאומי. לאחר תקופת מבחן ובהתאם למצב שייווצר, ייסוג צה"ל ויורשה להיכנס לשטח רק במצב חירום.


בסוגיית זכות השיבה: ישראל תכיר בזכות השיבה הפלסטינית וכל פליט יהא רשאי לבחור האם לקבל את חוקי ישראל ומרותה ולהמתין לתורו כדי להתאזרח בה, או לעבור למדינה הפלסטינית או לקבל פיצויים.


עם זאת, התאזרחותם של הפליטים הפלסטינים בישראל תוגבל, כך שיישמר רוב יהודי מוצק של 70% מכלל אזרחי ישראל, והם ייקלטו כיאות ובהדרגה באמצעות הקמתם של יישובים פלסטיניים חדשים והשתלבותם ביישובים הקיימים. המתווה להסדרת מעמדם האזרחי של אזרחי ישראל בפלסטין, והמתווה לפיצויים שיוענקו לפלסטינים על אירועי העבר, יידונו בהסכמת ממשלות ישראל ופלסטין. בסוף התהליך המדיני יורשו אזרחי שתי המדינות לקיים שיתופי פעולה חברתיים וכלכליים מלאים וחופשיים.


בסוגיית ירושלים: ירושלים המזרחית תהיה בירת פלסטין, ואילו המערבית בירת ישראל. בשל המחלוקת העזה אודות הריבונות במתחם הר הבית, וכדי להימנע מהמבוי הסתום שבו אנו נמצאים כעת, יש לקבוע שכל פתרון בנוגע לעתיד המתחם יתקבל בהסכמה ולא בכפייה. לפיכך, אנו מציעים שמתחם אל-אקצא יעבור לריבונות פלסטינית מלאה, ובכותל הדרומי שמחוץ לרחבת המסגדים יוקם מוסד ממלכתי למורשת היהודית בירושלים. לאחר מכן מדינת ישראל תעביר בקשה רשמית למדינה הפלסטינית להכשיר רחבת תפילה ליהודים על הר הבית, ולאפשר לרשות העתיקות הישראלית לבצע במקום חפירות ארכאולוגיות. הפלסטינים יסרבו או יענו לבקשה בהתאם לעמדתם. פתרון זה טוב בהרבה מהמצב הקיים כיום.


בתקופת הביניים, בטרם ההגעה להסדר מדיני מלא, יש לפעול בשטח להקמתה של מדינה פלסטינית מודרנית ויציבה עם מיעוט יהודי בטוח. לשם כך, יש להקים כפרים ומוסדות חברתיים חדשים בשטחי C, כגון כפרי סטודנטים, כדי ליצור תשתית חברתית וכלכלית מודרנית למדינה הפלסטינית העתידית. מעבר לכך, יש לתמוך בישראלים המתגוררים בגדה המערבית ומכירים בזכויות הפלסטיניות. המתיישבים היהודים שיצהירו על נכונותם להתגורר בעתיד במדינה הפלסטינית, יוכלו להגדיל את שיתוף הפעולה הכלכלי והחברתי בינם לבין התושבים הפלסטינים בסביבת מגוריהם, וכן את היקף הבנייה בתחומם.


אך מתנחלים שימשיכו לפעול בניגוד לחוק הבינלאומי, יפגעו בזכויות הפלסטיניות ובמרקם החיים הפלסטיני, ויסרבו להתאזרח במדינה הפלסטינית בעתיד, יפונו ויקבלו פיצויים ממשלת ישראל עוד בטרם החתימה על ההסדר המלא. תנועת אנחנו תיטול על עצמה את קידום כלל רעיונותיה בגדה המערבית, בכפוף להסכמה החוקית של הרשויות הפלסטיניות והישראליות.
 

 
האם ייתכן פיוס מוסלמי-ישראלי?

במסגרת הצעתנו לממשל יהודי ודמוקרטי-פדראלי יתאפשר לציבור המוסלמי בישראל להקים קהילה חוקתית למוסדות דת ותרבות. לסמלים היהודים של הממשל הפדראלי המרכזי יתווספו גם סמלים אזרחיים משותפים לכלל אזרחי ישראל, ומתחם אל-אקצא הקדוש לאסלאם יועבר לריבונות המדינה הפלסטינית.


לאחר יישום התכנית המפלגות הערביות בכנסת תוכלנה להמשיך לקדם את הצעתם למדינת 'כל אזרחיה' או מדינה דו-לאומית, אם הן תצלחנה לשכנע רוב של 75% מקרב אזרחי ישראל. לפיכך אנו משערים שעקרונות אלה יאפשרו גם לציבור המוסלמי לתמוך בפתרון המוצע.

 
 
מדוע מדיניות הכפייה הדתית נכשלת?

מדיניות הכפייה הדתית המחייבת את אזרחי ישראל להינשא במוסדות הדת הממלכתיים, פסולה בעיני היהודים החילונים והמסורתיים המתנגדים להתערבות בחייהם הפרטיים. ככל שעובר הזמן כמות הזוגות הנישאים ברבנות הראשית לישראל הולכת וקטנה.


אך גם מנקודת המבט של היהודים הדתיים, מדיניות הכפייה הדתית כושלת:


במצב הקיים היום, רוב גדול של העם היהודי בישראל ובתפוצות אינו מקבל את 'שולחן ערוך' כמקור מחייב, אך מעוניין בזיקה לחלק מערכי היהדות ומצוות התורה. כך למשל, בישראל מתקיימות תופעות כמו הימנעות מנסיעה ביום הכיפורים מבלי לצום, אכילת בשר וחלב בלחמנייה כשרה לפסח, ועריכת קידוש בשבת שלאחריו צפייה בטלוויזיה. תופעות אלו הן עובדה קיימת המעידה על קשר עמוק למורשת היהודית.


אך למרות זאת ובניגוד לציפיות, תופעת ההתבוללות בחברה הישראלית הולכת ומתרחבת. יהודים רבים בישראל מתחתנים עם אוכלוסיות שאינן יהודיות: חלק מהעולים מכוח חוק השבות, מכרים מחו"ל, פלסטינים מישראל ועובדים זרים. הבוחרים בדרך זו לא בהכרח משלמים מחיר חברתי אלא רק צאצאיהם, והיות ותופעה זו מתרחבת מחירה החברתי הולך וקַטֵן. כך למשל, בישראל קיימת קבוצה הולכת וגדלה של הורים מסורתיים המתנגדים להתבוללות, אך ילדיהם בכל זאת נסחפים אליה. זאת, משום שהם לומדים בבתי ספר ממלכתיים-חילוניים שאינם עוסקים בנושא. ישנם גם זוגות מתבוללים שמעוניינים להתגייר בבתי דין מקלים, אך נמנעים מכך בגלל כעסם על מדיניות הכפייה הדתית. תופעות אלו אינן נבלמות על ידי הרבנות הראשית לישראל והתמשכותן תוביל בהכרח לפיצול לאומי.


לכן בתכנית שותפים שווים שאנו מציעים יתאפשר לחילונים ולמסורתיים להקים קהילות חוקתיות עצמאיות מבלי לחשוש מהממסד הדתי ש'יחזיר אותם בתשובה'. בתוך כך כמות היהודים שמאמצים את הרצוי להם מתוך המורשת היהודית תגדל. יהודים שזהותם חילונית יוכלו להקים מסגרות חינוכיות שיחנכו לקיום אחת ממצוות השבת, למשל הימנעות מבישול, מסחר או נסיעה, מבלי להפוך את התלמידים לדתיים וללא חשש מ'חזרה בתשובה'.


היות והצעתנו תחזק את הקשר בין העם היהודי ומורשתו, יש לצפות שתופעת ההתבוללות בציבור המסורתי תקטן מאליה, וכמות המתגיירים בבתי הדין המקלים תגדל. יתרה מכך, הצעתנו מאפשרת גם מנגנון חדש לצמצומה של ההתבוללות: הממשל הפדראלי המרכזי ימשיך לתעד את מגילות היוחסין של כל אזרח, כפי שעושה כיום הרבנות הראשית לישראל. תיעוד היוחסין יהיה חסוי, אך כל אחד ואחת יוכלו לקבל מבני זוגם היתר לצפות בשושלת היוחסין שלהם. התוצאה הסבירה תהיה לחץ חברתי של הציבור האורתודוכסי על הציבור המסורתי לבחור להשתייך לקהילה חוקתית המחנכת לנישואין כדת משה וישראל בבתי ספר מסורתיים עצמאיים. זאת, שלא כמאפיינים החינוכיים שקיימים כיום בבתי הספר הממלכתיים-חילוניים. שאר האזרחים היהודים יוכלו לפנות לגיור בבתי הדין המקלים. כך יהיה אפשר למנוע את ההתבוללות מבחירה ולא מכפייה.


נהיר לנו שהצעתנו תאפשר לממסדים הרפורמיים והקונסרבטיביים להשתקע בישראל, שכמות האזרחים שאינם יהודים בישראל תגדל, ושאחוז מסוים של זוגות ינצל את השינויים כדי להינשא באופן אזרחי. אולם אנו מאמינים שתופעות אלו תתרחשנה בעתיד בלאו הכי. לפיכך מוטלת עלינו החובה לאמץ מדיניות של בחירה חופשית בדת, כדי לחזק את המסורת היהודית ולהגדיל את האחדות היהודית בארץ ובעולם. כך, תגדל מאליה שמירת ההלכה וההתבוללות תקטן. רק כך יימנע הפיצול הלאומי בעם היהודי.
 

 
מה תנועת אנחנו עושה בשטח?

אנו מקימים מוסדות חברתיים פורצי דרך שיקדמו לאורך זמן שותפות הדדית בין קבוצות לאומיות, חילוניות ודתיות בישראל.


כצעד ראשון אנו מקימים בישראל כפרי סטודנטים לאוכלוסיות מגוונות ומשותפות. הכפרים יעניקו למשתתפי ומשתתפות התוכנית דיור מוזל והכוונה לשוק התעסוקה הפרטי. זאת, בתמורה לשעות התנדבות למען הקהילה והשתתפות בתוכנית לימודי אוכלוסיות. כמו כן, אנו פועלים להפקת סיורים משותפים ומפגשים בין מגוון קבוצות בעם היהודי, וגם בין יהודים ופלסטינים, כדי ליצור סמלים חדשים של אחווה ישראלית. בנוסף, אנו מקדמים מיזם בתחום השבת שיאפשר למוסדות תרבות ופנאי לפעול במתכונת המוסכמת על הציבור החילוני, ראשי הציבור החרדי ומנהלי מוסדות התרבות, לשם יצירת אחדות חדשה ביום השביעי.  בהמשך, נפנה להקמת מוסדות שטח נוספים לשותפות בין קבוצות ישראליות מרוחקות למען כל אזרחי ישראל באשר הם.

 
  • Black Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon

© 2018 עמותת אנחנו

עיצוב : טאו סטודיו

הצטרפו אלינו