חיפוש
  • Israel Piekarsh

בין כפייה לבחירה - לימודי ליבה והציבור החרדי

מדי פעם בפעם, ובעיקר בזמן מערכת הבחירות הנוכחית, עולה השאלה האם לכפות לימודי ליבה על הציבור החרדי. מצד אחד החשיבות של לימודי הליבה ברורה. פיתוח הכלכלה של מדינת ישראל ויצירת משק חזק תלויים באנשים שרכשו השכלה בתחומים שונים, כאשר על-פי רוב הבסיס להשכלה זו הוא לימודי הליבה. מצד שני כפייה של לימודי הליבה חוטאת לעיקרון בסיסי, לפיו כל אדם רשאי לבחור דרך חינוכית לילדיו.

בקרב פעילי התנועה שלנו ישנה התלבטות לא פשוטה בסוגיה זו. מצד אחד אנו דוגלים במתן אוטונומיה דתית ותרבותית לכל אדם באמצעות התאגדות אזרחי המדינה לקהילות חוקתיות ואוטונומיות בתחומים אלו. המשמעות של הצעתנו היא שהמדינה לא תוכל להתערב בתחומים אלו וכך זהותם של האזרחים השייכים לקהילה אחת יהיה מוגן מפני התערבות ופגיעה על-ידי חברי קהילה אחרת. לפי קו המחשבה הזה חברי הקהילה החרדית יהיו רשאים לחנך את ילדיהם על פי בחירתם, וסביר להניח שרוב הציבור החרדי ימנע מלחנך את ילדיו לימודי ליבה מלאים.

אולם מצד שני דווקא העיקרון של מימוש הבחירה החופשית שתנועתנו דוגלת בו יכול להוביל למסקנה הפוכה לפיה יש לכפות לימודי ליבה על הציבור החרדי. מדוע? משום שאם אנו רוצים לאפשר לכל אדם לחיות את חייו מתוך בחירה חופשית מלאה, עלינו להעניק לו שיוון זכויות, ולהעמיד בפניו אפשרויות סבירות וזמינות לבחור כפי שהוא רוצה. ואכן המציאות מוכיחה שתלמידים שלא למדו לימודי ליבה בצעירותם מתקשים עד מאד להשתלב במשק המודרני, וכך נשללת מהם זכותם לבחור לצאת ממעגל העוני.

ההתלבטות היא אמתית והיא משקפת סתירה מסוימת בין ערך החירות וערך השיווין. האם נכון לחייב את הציבור החרדי ללמוד לימודי ליבה? ואם כן באילו מקצועות ועד כמה? או שנכון לתת לכל אדם לבחור את הדרך בה הוא רוצה לחנך את ילדיו ללא התערבות של המדינה?

מה את.ה חושב.ת? הצטרפו אלינו לסיורים ולחוגי הבית של תנועת אנחנו!



4 צפיות
  • Black Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon

© 2018 עמותת אנחנו

עיצוב : טאו סטודיו

הצטרפו אלינו