חיפוש
  • Israel Piekarsh

"המלך הוא עירום" – מדוע תכנית טראמפ היא מארב אסטרטגי לישראל?

עודכן ב: פבר 21



בימים האחרונים דובר רבות על תכנית טראמפ וראשי שתי המפלגות הגדולות בישראל הציגו אותה כ"הזדמנות ואבן דרך היסטורית". אולם בחינה מעמיקה של התכנית מציגה תמונה הפוכה: בתכנית טראמפ יש חורים גדולים שעלולים לפגוע אנושות במדינת ישראל. להלן נבחן לעומק את האינטרס הישראלי והפלסטיני ונציע דרך פעולה חדשה.


אבל תחילה כמנהגנו בתנועת אנחנו אנו חושבים במה האחר צודק ורק אחר כך במה הוא טועה. לפיכך נפתח תחילה ביתרונות העולים מתכנית טראמפ:


א. מה היתרונות של תכנית טראמפ?


תכנית טראמפ אומרת דבר מאד פשוט: ישראל תספח כל מקום שיש בו ישראלים מעבר לקו הירוק. שטחי A+B שהיו אמורים להיות בהסכמי אוסלו טריטוריות זמניות יוכלו להפוך עתה למדינה הפלסטינית, במידה והפלסטינים ישיבו בחיוב על סדרה של תנאים ובראשם הנכונות לחדול מהטרור ולהכיר בישראל כמדינה יהודית. אם הפלסטינים יסכימו לכך הם יוכלו לקבל מדינה, אך ישראל עדיין תמשיך לשלוט על כל מעברי הגבול הפלסטינים לעולם החיצון. נוסף על כך למדינה הפלסטינית לא תהיה רציפות טריטוריאלית והיא תהיה חתוכה לשסעים קטנים באמצעות רצועות של ריבונות ישראלית בתוך קווי 67'. גם בתוך השסעים הקטנים הללו בריבונות פלסטינית יישארו סדרה של 15 מובלעות ישראליות קטנות יותר. עזה תחובר לגדה בכביש, וגם שטחה יורחב באמצעות שטחים שהפלסטינים יקבלו בנגב המערבי.


תומכי התכנית טוענים שזו הפעם הראשונה שנשיא ארה"ב, המעצמה הגדולה בעולם המודרני, מציג תכנית שמכירה באתגרים הביטחוניים של ישראל. אחת השאלות שתמיד פגעו במשא ומתן לשלום עד כה הייתה "מה יקרה אם פלסטין תקרוס?". הנסיגות הישראליות עד כה משטחי A ומרצועת עזה לא הובילו לשלום אלא לטרור. לפיכך כעת טרמאפ משנה מדיניות אמריקאית בת חמישים שנה וטוען: ישראל לא צריכה לסגת מנקודות מפתח אסטרטגיות בשטח. משום בכך סבורים תומכי התכנית שהאינטרס הביטחוני הישראלי מקבל מענה הולם והיסטורי בתכנית האמריקאית החדשה.


יתרה מזו, על פי התכנית העיר העתיקה בירושלים והמרחב שסביבה יישארו בריבונות ישראלית וכך גם כל היישובים הישראלים מעבר לקו הירוק. לפיכך תומכי התכנית טוענים שיש בכך הכרה בינ"ל בקשר היהודי והציוני לארץ ישראל.


במילים אחרות – היתרון המרכזי של התכנית ע"פ טענת תומכיה הוא הפיכת המצב הקיים בשטח מ-"זמני" ל-"קבוע" באמצעות הכרה אמריקאית, ועל ידי כך הצרכים הביטחוניים והלאומיים של ישראל מקבלים מענה מלא.



ב. מהו האינטרס היהודי-ציוני?


כעת נבחן את הטענות של תומכי התכנית בארבעה פרמטרים מרכזיים: המעמד הבינ"ל, הביטחון הלאומי, הלכידות הפנימית והמעמד המוסרי של ישראל.


1. המעמד הבינ"ל של ישראל – היות והטענה המרכזית של תומכי התכנית היא שההכרה האמריקאית תגן על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, מיד עלינו לשאול: האם אכן ארה"ב עתידה לתמוך בתכנית גם אחרי שטראמפ יעזוב את הבית הלבן ולהגן בכל מחיר על ישראל בזירה הבינ"ל? התשובה לשאלה הזו היא: לא בטוח. התכנית אינה נתמכת על ידי שתי המפלגות הגדולות. המגמות שנרשמות בשנים האחרונות בקהילת יהודי ארה"ב ובמפלגה הדמוקרטית נוטות לסלוד מהמשך השליטה של ישראל בשטחים. עד כה במשך חמישים שנה ישראל טענה שהשליטה שלה בשטחים היא "זמנית" וכך היא הצליחה לשכך את הביקורת של האלקטורט הדמוקרטי. אולם מעתה ישראל הולכת לספח את השטח ולטעון שהשליטה שלה היא "קבועה", ולפיכך עולה חשש לתסריט שבו מנהיגי המפלגה הדמוקרטית ירצו להכניס בעתיד שינויים בתכנית טראמפ.


אילו שינויים עשויים נשיאי ארה"ב מהמפלגה הדמוקרטית לדרוש מישראל? ובכן עד כה כל אימת שנשיא מהמפלגה הדמוקרטית רצה להכריח את ישראל לפעול בניגוד לאינטרס הביטחוני שלה, התשובה הישראלית הייתה ש"כל שינוי חייב להיעשות במו"מ בין ישראל והפלסטינים". רק כך נתניהו הצליח לחמוק מהמארב האסטרטגי המתוכנן היטב של הפלסטינים באו"ם ב-2011. אולם עכשיו ישראל היא זו שעתידה לבצע צעד חד צדדי של סיפוח. לפיכך נשיא דמוקרטי עתידי יכול לטעון: "היות ואתם עשיתם צעד חד צדדי, כך גם אני אעשה. מעתה ארה"ב מבטלת את התנאים של תכנית טראמפ ומכירה מיידית במדינה פלסטינית. שאר סוגיות הליבה יידונו במו"מ עתידי". כתוצאה מכך צה"ל יהיה חייב לעזוב את מעברי הגבול הפלסטינים, וכל מעצר של מחבלים ייחשב כפלישה למדינה זרה על כל ההשלכות של כך.


האם התרחיש הזה חייב לקרות? לא. האם הוא יכול לקרות? כן. למעשה הציוץ האחרון של סגן הנשיא לשעבר ביידן, המועמד הדמוקרטי המוביל לנשיאות ארה"ב, מרמז שזה הכיוון העתידי שלו: "לתוכנית שלום דרושה הסכמה של שני צדדים. זהו תעלול פוליטי שעלול לגרור צעדים חד צדדיים לסיפוח שטחים ולהרחיק את השלום עוד יותר. הקדשתי את כל חיי לקידום הביטחון וההישרדות של ישראל היהודית והדמוקרטית. זוהי לא הדרך (ג'ו ביידן)".


שורה תחתונה: היתרון המרכזי שתומכי תכנית טראמפ מאמינים בו במישור הבינ"ל - פשוט לא קיים. תגובת הנגד של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב עשויה להיות מוחצת.


2. הביטחון הלאומי – כעת נדון בסוגיה הביטחונית מנקודת מבט צבאית גרידא בנפרד מהסוגיה המוסרית שבה נדון בהמשך. הנחת המוצא היא שישראל לא יכולה לפרוס חיילים כל 100 מטר בשטחים. אין לה מספיק חיילים בשביל זה. לפיכך ע"פ מסמכי הביטחון הלאומי הרשמיים של צה"ל (מתקופת הרמטכ"ל אייזנקוט), הביטחון הלאומי של ישראל מתבסס על המושג "הרתעה". פירושו של דבר הוא שהאויב מפחד לתקוף את ישראל מחשש לתגובתה. במילים אחרות השליטה הישירה של ישראל על מעברי הגבול הפלסטינים היא לא זו שתמנע מהם לצאת לאינתיפאדה שלישית (כפי שהיא לא מנעה מהם לצאת שתי אינתיפאדות קודמות). לשליטה ישראלית בשטח יש ערך רק אם היא יוצרת הרתעה או אם היא מבוססת על הסכמה מדינית בין שני הצדדים.


אך תכנית טראמפ דוחפת את הפלסטינים להתנגדות קשה ושוחקת את ההרתעה הישראלית. התרחיש של טרור קשה מצדם הופך לסביר יותר ויותר. תרחישים מתונים יותר יכולים להיות פירוק הרשות הפלסטינית שיאלץ את ישראל לחזור לערים הפלסטיניות, פנייה לבתי דין בינ"ל, חיזוק ה BDS העולמי ועוד ועוד.


בשורה התחתונה – כל חיילי צה"ל בשטחים עשויים להפוך בעקבות התכנית הזו מקיר הברזל שלנו למטרות צבאיות או לחטוף צווי מעצר בינ"ל. כך גם לגבי המתיישבים הישראלים האומללים שנגזר עליהם להמשיך לגור במובלעות פלסטיניות. יתרה מזו, אם נשיא דמוקרטי בארה"ב יחליט להכיר מידית במדינה פלסטינית – אז צה"ל לא יוכל לבצע מעצרים בערים הפלסטיניות בקלות רבה כל כך כזו כפי שהוא עושה עכשיו.


כלומר גם אם נניח שישראל בגיבוי ממשל טראמפ תביס את האינתיפאדה השלישית, או אפילו אם נניח שהאינתיפאדה השלישית כלל לא תפרוץ, עדיין המצב הקיים יימשך כפי שהוא או שיהיה יותר גרוע. אין תסריט שבו המצב הביטחוני משתפר כתוצאה מיישום תכנית טראמפ.




3. הלכידות של העם היהודי – תכנית טראמפ עתידה להוביל למחלוקת פנימית עזה ביותר. הרבה יותר מכל מה שהכרנו עד היום, משום שגם הימין הקשה וגם השמאל הקשה צפויים להתנגד לה. ביישובים רבים בימין הקשה התעוררו הבוקר למציאות שבה הם עתידים לחיות במובלעת במדינה פלסטינית עוינת. בלי הסכם. בלי הסדרה. בלי פיצויים. בשמאל הקשה התעוררו הבוקר למציאות שבה הכיבוש בשטחים הופך מ"זמני" ל"קבוע". רבים שמגדירים את עצמם היום "ציונים" ומשרתים בצה"ל ישקלו מחדש את עמדתם.


ואמנם למרות זאת, רוב מוחלט של היהודים בארץ ישראל צפויים לתמוך בתכנית טראמפ בטווח הקרוב. מכאן שהלכידות הלאומית לא נמצאת כרגע בפני סכנה מיידית. אולם מה יקרה אם התכנית תיאלץ את ישראל להילחם? מה יקרה אם המתנחלים יקימו מאחזים חדשים בשטחים שמיועדים למדינה פלסטינית? מה יקרה אם יוצאו צווי מעצר בינ"ל לבכירים ישראלים? במצב כזה הקרע הלאומי יחמיר מאד.


נוסף על כך אין בתכנית תרחיש שבו העם היהודי חש קרוב יותר בליבו לשטחי א"י ההיסטורית ביהודה ושומרון. מבחינת רוב מוחלט של היהודים בארץ ובעולם יהודה ושומרון יישארו "שטחים". כלומר אזור ביטחוני מאוס שנגזר עלינו לשאת על גבינו לנצח. כמות המבקרים במערת המכפלה לא תגדל.


שורה תחתונה: גם בפרמטר הזה של לכידות לאומית ייתכן שהמצב יישמר כפי שהוא היום או יחמיר. אין תרחיש שבו הלכידות הלאומית משתפרת.



4. המעמד המוסרי של ישראל – תכנית טראמפ אומרת שגם אם הפלסטינים יזנחו את הטרור ויסכימו לחיות עם מדינה יהודית בשלום ובשלווה – עדיין ישראל תמשיך לשלוט על חייהם. אנו נמשיך לשלוט על מעברי הגבול הפלסטינים. אנו נמשיך להגביל את הפיתוח הכלכלי שלהם באמצעות חיתוך מדינתם לאיים טריטוריאליים קטנים. ואנו נמשיך לשלוט עליהם באמצעות מובלעות ישראליות שיהיו בתוך אותם איים פלסטינים.


זה כבר שינוי דרמטי. עד היום התנועה הציונית טענה תמיד שהיא דוגלת בזכויות אדם שוות לכל בני האדם. מטרתנו כציונים היא לקבל זכויות לאומיות שוות גם לעם היהודי ולא על חשבון הפלסטינים. משום כך התנועה הציונית הסכימה לרוב הצעות השלום שהוצעו לה. כל פעם שנשאלנו מדוע הפלסטינים נותרים תחת ממשל צבאי תחתינו? או מדוע פליטים פלסטינים רבים לא יכולים לשוב לבתיהם לאחר מלחמת השחרור? התשובה הקבועה הייתה: הם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם. הם פותחים עלינו באש, ואם הם יניחו את נשקם אנו נוכל לחיות לצדם בשלום.


אך תכנית טראמפ טורפת את הקלפים. בפעם הראשונה מדינת ישראל מצהירה שגם אם הפלסטינים יניחו את נשקם, אנחנו עדיין נשלוט עליהם! התכנית מובילה לכך שהקיום הלאומי שלנו הוא בהכרח על חשבון הקיום הלאומי שלהם.


שורה תחתונה: בכל מה שקשור למעמדה המוסרי של ישראל תכנית טראמפ פוגעת בנו בוודאות. זו אינה תכנית שלום אלא תכנית להנצחת הכיבוש.


לאור חומרת הדברים חשוב להבהיר: לפלסטינים אין זכות להפעיל טרור נגד אזרחים וחיילים ישראלים בשום מצב, גם בהינתן שהתכנית הזו תיושם. פגיעה באזרחים חפים מפשע אסורה תמיד, ופגיעה בחיילים ישראלים היא עבירה על החוק הבינ"ל. ובכל מקרה הזכויות הלאומיות של העם היהודי בארץ הזו, וזכותו של העם היהודי למדינה ריבונית בארץ ישראל, אינם נתונים לערעור. אבל אם ממשלת ישראל תאמץ את התכנית הזו יהיה לנו היהודים הציונים הרבה יותר חטאים לקחת עליהם אחריות בעתיד.


5. סיכום כללי: מבחינה בינ"ל וביטחונית תכנית טראמפ עשויה להמשיך את המצב הקיים או לעשותו הרבה יותר גרוע. אין לה שום יתרון. מבחינת הלכידות הפנימית בטווח הקצר לא צפויה בעיה אבל תיתכן בעיה בטווח הרחוק. מבחינת המעמד המוסרי של ישראל אנו מזריקים ל BDS זריקת אנרגיה שהם לא חלמו לקבל מאתנו.


המסקנה המתבקשת היא: לתכנית טראמפ אין אף יתרון מעבר למצב הקיים. רק חסרונות. היא עומדת בניגוד לאינטרס היהודי-ציוני של ישראל.


ג. התגובה הפלסטינית לתכנית טראמפ:


כעת ננתח את התגובה הפלסטינית לתכנית. הפלסטינים עמדו מאז שנת 2000 בצומת דרכים: ישראל והקהילה הבינ"ל הסכימו להעניק להם מדינה אך לא להכיר בזכות השיבה. לפיכך מנקודת מבט פלסטינית זה או שהם מקבלים מדינה או שהם מקבלים אומה. היות וזוהי הכרעה בלתי אפשרית, אז ערפאת בחר תחילה לנסות להשתחרר מהצומת הזו באמצעות טרור רצחני, ואילו אבו מאזן בחר שלא להחזיר תשובה ולהימנע מלהכריע לכאן או לשם. מנקודת מבט פלסטינית כל הצעות השלום שהוצעו להם עד היום לא שונות "מתכנית אוגנדה" שהתנועה הציונית דחתה בצדק על ידי הקונגרס הציוני.


אבל בכל זאת יש בעמדה הפלסטינית טעות עזה. מאז הסכמי אוסלו ועד היום הפלסטינים תמיד הותירו פתח למשא ומתן. כך הם הצליחו להשיג רווחים רבים על אף העובדה שהצעות השלום שהוצעו להם היו בלתי אפשריות מבחינתם. אלא שאבו מאזן הכניס שינוי שעכשיו מתהפך על העם הפלסטיני: הוא מסרב לדון על הסדרי ביניים ודורש לקפוץ ישר להסדר קבע. טענתו היא שאם הפלסטינים יסכימו להסדר ביניים הם עלולים להיווכח שהסכמתם הופכת לקבועה. רק שימור הלחץ השיטתי על ישראל יניב לדעתו תוצאות.


אבל מה שאבו מאזן לא מבין הוא שבעצם הוא חוזר למדיניות הפלסטינית של שנות ה-40': או הכל או כלום. המדיניות הזו הובילה לנכבה והיא עתידה לעשות זאת שוב. הדבר החכם מנקודת מבט פלסטינית הוא להשיב תכנית טראמפ היא בסיס להסדר ביניים ולהתחיל לנהל עליה מו"מ. כך הם היו יכולים להיחלץ מהמארב האסטרטגי שהם נקלעו אליו, להרוויח את הגזרים בתכנית ולא לוותר על הזכויות הלאומיות ההיסטוריות שלהם. אמנם הם ייקחו סיכון שאכן ירושלים וזכות השיבה יישארו לנצח מחוץ להישג ידם. אבל גם היום ירושלים וזכות השיבה מחוץ להישג ידם. הסכמה לתכנית טראמפ כהסדר ביניים היא אינטרס עליון של התנועה הלאומית הפלסטינית (ולכן מדינות ערב דוחקות בהן לשנות את עמדתן). ההתנגדות הגורפת לנהל מו"מ על הסדר ביניים ולשוחח עם טראמפ היא טעות קשה של המנהיגות הפלסטינית.



ד. מדוע רוב היהודים בארץ תומכים בתכנית ומדוע כל הפלסטינים מתנגדים לה?


לאור הניתוח שהוצג לעיל היינו אמורים לצפות שהצד היהודי יתנגד לתכנית ודווקא הצד הפלסטיני יתמוך בה כהסדר ביניים. אבל המציאות מוכיחה ההיפך. דווקא רוב היהודים תומכים ואילו כל הפלסטינים מתנגדים. מדוע?


הסיבה לכך קשורה למבנה היחסים ההיסטורי בין שני העמים. אנו לכודים "במשחק סכום אפס" שפירושו הוא שכל אימת שצד אחד מתחזק צד אחר בהכרח מפסיד. בתודעת שני העמים התקבעה ההנחה שאם הצד השני מרוויח משהו סימן שהצד שלי מפסיד. כל ניתוחי הרווח וההפסד ההיסטוריים של שני הצדדים מאז הצהרת בלפור תקועים במשחק סכום האפס המדמם הזה.


הפלסטינים מצדם מניחים שהציונות ומדינת ישראל היא כוח אזורי פולש, ושכלל לא ניתן ליישב את האינטרסים הפלסטינים עם האינטרסים של ישראל והתנועה הציונית. היות שכך הם לא מעלים על דעתם להתחשב בצרכים הלאומיים והביטחוניים של ישראל. מכאן הם סבורים שיש להם ארבעה אפשרויות: או לנהל מו"מ על הסדרי ביניים (גישתו של ערפאת בעבר) או להימנע מלהחזיר תשובה (גישתו של אבו מאזן עד כה) או לשלול כל מו"מ (גישת שנות ה-40' שאבו מאזן אימץ מחדש זה עתה) או להפעיל טרור (גישה המקובלת על כל הפלגים הפלסטינים).


הצד הישראלי מצדו מניח שאם הפלסטינים מפסידים את זכות השיבה ואת ירושלים, והשליטה הצבאית על הגבולות נותרת בידי ישראל – אז בהכרח הצד הישראלי כנראה מרוויח מהתכנית. החלת ריבונות על ההתנחלויות ובקעת הירדן זה בונוס. גם כאן כמובן שיש הנחת מוצא מבנית שלא ניתן ליישב את האינטרסים של העם הפלסטיני עם האינטרסים של העם היהודי והתנועה הציונית.


משום כך אנו תקועים במשחק סכום אפס. סדרה של הנחות מוצא שגויות של שני העמים גורמת להם פעם אחר פעם לעשות מהלכים מדממים שמנוגדים לאינטרס שלהם.


ה. מה תנועת אנחנו מציעה לעשות?


תנועת אנחנו סבורה שהאינטרס הלאומי העליון של העם היהודי, והאינטרס הלאומי העליון של העם הפלסטיני הוא לסיים את משחק סכום האפס.


אין שחר להנחה שזכות השיבה לא יכולה לעלות בקנה אחד עם הזכות היהודית לרוב לאומי במדינת ישראל ; אין שחר להנחה שההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון עומדת בסתירה הכרחית להגדרה עצמית פלסטינית ; אין שחר להנחה שישראל שמדינה פלסטינית בהכרח תהווה סכנה ביטחונית לישראל ; ולבסוף – אין שחר לאי ההכרה היהודית והפלסטינית בזכויות הלאומיות השוות והלגיטימיות של העם האחר.


תנועת אנחנו מציעה גישה חדשה שמעבירה אותנו ממשחק סכום אפס למצב של שגשוג הדדי:


אנו תומכים בהקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 עם חילופי שטחים. הממשלה הפלסטינית החדשה תאפשר למתיישבים הישראלים בגדה המערבית לבחור אם להישאר בבתיהם כאזרחי פלסטין, עם זהות ואזרחות ישראלית, או להתפנות על ידי ממשלת ישראל. מבחינה ביטחונית, אם הרשויות הפלסטיניות לא יוכלו או לא ירצו להגן על ישראלים, צה"ל יעשה זאת במקומם עד שהנושא יוסדר. הכל בפיקוח בינ"ל. מנגד, ישראל תכיר בזכות השיבה של כל פליט פלסטיני וצאצאיו. אך הפליטים הפלסטינים יוכלו לממש את זכותם רק אם יישמר בישראל רוב יהודי של 70% מכלל האוכלוסייה, והפליטים ייקלטו כיאות בתהליך הדרגתי על פני חמישים שנה. אם התנאים הללו לא יתקיימו כניסת הפליטים תיעצר. זהותה היהודית של ישראל לא תוכל להשתנות אלא ברוב מוחלט מהאזרחים הכולל רוב מוחלט של היהודים-ישראלים.



יחד עם זאת אנו לא טוענים שהצעתנו תוביל למזרח תיכון חדש. אין בנו אופוריה ותחושה של "הזדמנות היסטורית". להיפך. אנו מבינים שיישום הפתרון שלנו צפוי להימשך מספר דורות. אנו גם מבינים שבכל רגע ישנם אין ספור דברים שיכולים להשתבש בהצעה שלנו. אולם טענתנו הנחושה היא שההצעה שלנו תשפר בוודאות את מצבם של שני העמים מעבר למצב הקיים, ואולי אף תצליח לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בטווח הרחוק. כך אנו מקווים.


אז מה השורה התחתונה? הצעת טראמפ יכולה להשאיר את המצב הקיים כפי שהוא או לדרדר אותנו לתהומות חדשים. לעומת זאת ההצעה שלנו יכולה רק לשפר את מצבנו ואולי אף לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.


הצטרפו אלינו לסיורים ולחוגי הבית של תנועת אנחנו! בתמונה: מפת ההצעה של טראמפ. התמונות לקוחות: מפרסומי שגרירות ארה"ב בישראל, מסמך התכנית האמריקאי, ויקיפדיה ושאטרסטוק.



102 צפיות
  • Black Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon

© 2018 עמותת אנחנו

עיצוב : טאו סטודיו

הצטרפו אלינו