חיפוש
  • Israel Piekarsh

השבתת הכנסת - מעשה חמור. אך לא רק אדלשטיין ונתניהו אשמים.


בימים האחרונים מתבצעת פגיעה חמורה בדמוקרטיה. יולי אדלשטיין מסרב לכנס את הכנסת למרות הדרישה של 61 חברי כנסת לכך. כל ההסברים שזו רק דחייה של כינוס הכנסת אינם מקובלים. גם הטענה שאי הכינוס נועד למנוע מהלך פוליטי שלא היה נהוג מאז קום המדינה הכולל הדחת יו"ר כנסת וניסיון להעברת חוקים פרסונליים נגד נתניהו אינם מקובלים. מדוע? ראשית משום שבדמוקרטיה אין לאף גורם סמכות למנוע כינוס של הפרלמנט. אך יתרה מזו, בשנים האחרונות הטענה המרכזית של מחנה הימין ובעיקר של הליכוד היא שהעם תומך בחוקים ובמהלכים שהם מובילים, והראיה לכך היא שיש להם רוב בכנסת להובלתם. אך כעת יש בכנסת רוב בכנסת נגד הליכוד. לפיכך בהתאם לקו הכללי שמנחה הליכוד בשנים האחרונות- לא ניתן לטעון שזה רוב מזויף ויש לקבל את דין הבוחר.


למרות זאת, חשוב שלא נמקד את הביקורת על אי כינוס הכנסת רק בראשי מפלגת הליכוד. הבעיה היא מערכתית ומבנית בשיטת הממשל שלנו:


בראיון שנתן אתמול נתניהו לדנה וייס בחדשות ערוץ 12 הוא טען שראש ממשלה בישראל איננו יכול למשול מבלי שיו"ר הכנסת שייך למפלגתו. במילים אחרות מדברי נתניהו עולה משוואה פשוטה: כדי שממשלה תוכל למשול היא חייבת לשלוט כנסת. כדי לשלוט בכנסת מפלגת השלטון חייבת לאחוז בתפקיד יו"ר הכנסת ולאכוף משמעת קואליציונית, שפירושה הטלת מרות על הח"כים כדי לוודא שהם עושים את רצון ראשי המפלגות שלהם. אם ח"כ מורד ביו"ר המפלגה רוב הסיכויים שהוא או היא לא ייבחרו בכנסת הבאה (בנוסף להגליה מדיוני וועדות הכנסת). במילים אחרות בשיטת הממשל שלנו חברי הכנסת מאבדים את העצמאות שלהם כמחוקקים המפקחים על הממשלה, ומנגד גם הממשלה מאבדת את יכולתה למשול אם היא מאבדת שליטה על הכנסת. כתוצאה מכך במצב הקיים לא ניתן להקים ממשלה יציבה אפילו במצב החירום החמור בו אנו נמצאים.


כלומר על המשבר הקיים צריך להסתכל משני נקודות מבט ביקורתיות: ראשית עלינו לבקר בחריפות את ראשי מפלגת הליכוד על כך שניסו למנוע מהכנסת להתכנס. אך מעבר לכך עלינו להבין שמדובר בבעיה מבנית שלא קשורה רק לליכוד. ניתן לשער שגם אם כחול-לבן היו בשלטון הם היו מנסים לשלוט בכנסת ולבטל את דעת הח"כים, משום שאילולי כן הם לא היו יכולים למשול. לראייה על פי ההדלפות בתקשורת גנץ בעצמו נהג כך כלפי חברי הכנסת יועז הנדל וצביקה האוזר כשתבע מהם ליישר קו עם עמדתו ולהצביע בניגוד לצו מצפונם, ובניגוד להבטחת הבחירות, כדי להקים ממשלת מיעוט שתישען על הרשימה המשותפת. יאיר לפיד עשה מעשה דומה כלפי ח"כ לשעבר עדי קול שהעזה להצביע "נמנעת" על סעיף אחד בתקציב הממשלה בניגוד לעמדת לפיד.


לפיכך בואו נאמר לעצמנו את האמת: הח"כים היחידים שיש להם השפעה ממשית הם יושבי ראש המפלגות, והעומדים בראש חלק קטן מוועדות הכנסת. תוסיפו לכך את העובדה שאחוז ניכר מחברי הכנסת הם שרי ממשלה, שחוקי יסוד משתנים חדשות לבקרים ברוב רגיל, ושחלק מהמפלגות מימין ומשמאל עושות דין לעצמן בחבירה "טכנית" למפלגות אחרות, ותסיקו את המתבקש: בישראל אין פרלמנט שמפקח על עבודת הממשלה. יש רק אשליה של הפרדת רשויות. שאלתם את עצמכם פעם למה כל כך הרבה ח"כים פורשים ופורשות מהכנסת? כעת קיבלתם תשובה.


אם נשווה למקומות אחרים בעולם נראה שרק הדמוקרטיה הישראלית מתנהלת כך. ניקח לדוגמא את המודל הבריטי שישראל העתיקה ממנו. גם שם אין חוקה כתובה וגם שם יש משמעת קואליציונית. אך למרות זאת יש בבריטניה מספר הבדלים חשובים שהופכים את הפרלמנט הבריטי לבעל יכולת השפעה ממשית. בראש ובראשונה העובדה שחברי הפרלמנט נבחרים בפתק הצבעה הנושא את שמם ולא את שם מפלגתם כמו בישראל. משום כך הם יכולים להיבחר מחדש גם בניגוד לעמדת יו"ר המפלגה שלהם. מהסיבה הזו במהלך משבר הברקזיט האחרון בבריטניה חברי וחברות פרלמנט רבים ממפלגת השלטון בחרו להתנגד בפומבי לשני ראשי ממשלה. אמנם ההתנגדות של הפרלמנטרים הבריטים עיכבה תהליכים של קבלת החלטות, אך כתוצאה מהתנגדותם בסופו של דבר הממלכה יצאה למערכת בחירות בה עמדת ראש הממשלה ג'ונסון זכתה לתמיכה רחבה בציבור הבריטי. כעת הממשלה הבריטית יכולה למשול כשהיא אוחזת באמון הציבור. התהליך הדמוקרטי הזה כלל לא יכול להתרחש בישראל.


מה אפשר לעשות ביחס לבעיה המבנית שהוצגה? כדי גם הממשלה תוכל להוציא את המדיניות שלה לפועל, וגם הכנסת תוכל להיות לפקח עליה ולחוקק חוקים באופן אפקטיבי, עלינו לשנות את שיטת המשטר שלנו. לפיכך בטווח הרחוק יש לשקול מעבר למשטר נשיאותי במודל שיותאם למדינת ישראל, ובמקביל לכך ניתן לשקול הוספה של בית עליון שחבריו יבחרו בפתק הנושא את שמם, ולא את שם מפלגתם, על פי מפתח שייתן ביטוי לציבורים השונים במדינת ישראל.


כמובן ששינויים אלו הם שינויים מרחיקי לכת שלא נזכה להגיע אליהם בזמן הקרוב. אז מה ניתן לעשות בינתיים? עלינו לדרוש מראשי המפלגות שלנו לקדם כמה שיותר שיתופי פעולה בין הקואליציה והאופוזיציה, על אף המחלוקות ביניהן. לדוגמא, עלינו לדרוש מהם לתמוך בשיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת בשלל נושאים, למעט בנושא הביטחוני. אפשרות נוספת היא לדרוש מהם לסייע לחרדים שמעוניינים ללמוד לימודי ליבה, גם מבלי שתהיה הסכמה בין המפלגות על גיוס תלמידי הישיבות. ככל שיהיו יותר שיתופי פעולה ממוקדים בין הקואליציה והאופוזיציה כך נצמצם את מגרעות השיטה הקיימת.


זה הצעד הראשון בדרך לשינוי. הצעד הזה לא יעשה על-ידי ההנהגה מכיוון שהיא נתונה במציאות שלא מאפשרת לה ליישם שינויים אלו. השינוי יכול להיעשות על-ידינו, האזרחים הפשוטים. בואו נזכיר לעצמנו שאותה הנהגה שואבת את כוחה והלגיטימיות שלה מאתנו. אם תהיה דרישה משמעותית בציבור לשינוי גם ההנהגה תאלץ בסופו של דבר ליישר קו. גם אם המסע נראה ארוך ומייגע חייבים להתחיל את הצעד הראשון.


תמונה: מתוך מאגר שאטרסטוק.


1 צפיות
  • Black Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon

© 2018 עמותת אנחנו

עיצוב : טאו סטודיו

הצטרפו אלינו