כובע בלי שפן: אשליית הפתרון בעזה

לפני זמן לא רב שמעתי סיפור על אדם שלקה בכאב ראש טורדני ופנה לעצת רופאו. לאחר בדיקה רפואית קצרה אמר לו הרופא "אל דאגה ישנו הליך רפואי שיעלים את כאב הראש לחלוטין". לשמע החדשות הטובות שאל המטופל "מהו ההליך?" על כך השיב הרופא: "אני אכרות לך את הראש".

אמש, לאחר מסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו וההצהרה על הכוונה לערוך טרנספר לאוכלוסייה הפלסטינית בעזה, נזכרתי שוב בבדיחה הזו. עיקרי ההצהרה שפורסמה לאחר חצות ב-5 בפברואר שעון ישראל היא העברה קבועה של האוכלוסייה ברצועת עזה למיקומים חדשים בירדן, במצרים או במקומות אחרים לצורך שיקומם והשתלטות של ארה"ב על רצועת עזה. ארה"ב תבנה ברצועת עזה אזור פיתוח שיספק מקומות עבודה ויהפוך את המרחב "לריביירה של המזרח התיכון". על פי נשיא ארה"ב לא יוקמו התנחלויות ישראליות ברצועת עזה משום שאין לישראלים מה לחפש שם. במקום זאת השטח יאוכלס ב-"אנשי העולם" וגם בפלסטינים. טראמפ הסתייג מתמיכתו בעבר במדינה פלסטינית ואיים כי "אם לא ישוחררו כל החטופים, נהיה אלימים יותר". בנוסף טראמפ אמר שהוא ימסור בקרוב עמדה בנוגע לריבונות ישראלית ביהודה ושומרון ואף חתם על צו שהחזיר את מדיניות "מקסימום לחץ" על איראן. בישראל סמטוריץ, בן גביר, ליברמן ואחרים מיהרו לברך. מנגד מצרים, ירדן וסעודיה מתנגדות.

לאור הדברים הללו יש לומר בבהירות: אין כל ספק שהמציאות השוררת ברצועת עזה מחייבת פתרונות חדשים, אך ההצהרה אמש צפויה להחריף את הבעיה והיא משולה "לכריתה של הראש". אם תיושם היא תוביל להקצנה אזורית רחבת היקף שתפגע בזכויות ובביטחון של יהודים ופלסטינים כאחד.

הטרנספר החדש

שאלות רבות נותרו פתוחות ביחס להצהרה שנשאו אמש נתניהו וטראמפ. מי היא "אוכלוסיית העולם" שתאכלס את עזה? כיצד יועתקו משם הפלסטינים וכיצד ישוקמו מחדש? האם חיילים אמריקאים יוצבו בעזה? מהיכן יבוא המימון לכך? וכיצד החטופים ישוחררו אם חמאס הביע את התנגדותו? ועוד שאלות רבות.

היות שכך ניתן לסרטט שני תרחישים אפשריים. התרחיש הראשון והסביר יותר הוא שמדובר על הצהרה שאינה מעשית. יותר מידי מדינות ושחקנים באזור מתנגדים לה, ולפיכך ארה"ב תיאלץ להכריע אם היא מעוניינת להעמיק את מעורבותה במזרח התיכון כדי לכפות את התכנית. לאור ניסיון העבר ניתן לומר שיש סבירות לא מבוטלת שטראמפ ישנה את דעתו.

לצד זאת התרחיש השני הוא שטראמפ יחליט לכפות את יישום התכנית ויהי מה, ולשם כך הוא יפעיל מנופים כלכליים ואולי אף צבאיים. אחד התרחישים הוא שחלקים נרחבים מהאוכלוסייה ברצועת עזה לא יתפנו מרצון וינקטו אמצעים חריפים כדי לכפות עליהם לעזוב. בתרחיש בלהות זה ייתכן שקבוצה גדולה בחברה הישראלית לא תסכים לשתף פעולה עם המהלך, וגם שהאזור כולו יעבור תהליכי הקצנה חסרי תקדים. הניסיון ההיסטורי משנת 1948 מלמד אותנו שהפליטים שלא שבו לבתיהם הצטופפו במחנות פליטים ושיגרו במשך מספר דורות מתקפות טרור אין סופיות על ערי ישראל – ובכלל זאת מתקפת ה-7 באוקטובר. יתרה מזו, ההצהרה שהוצגה אמש מתרחשת בתנאים חמורים יותר מאלו שחלו במלחמת העצמאות. בשנת 1948 התנועה הציונית הסכימה מלכתחילה לתכנית החלוקה של האו"ם ואף הצהירה על כוונה להעניק אזרחות שווה לאוכלוסייה הפלסטינית שנותרה בתוך גבולות ישראל. כעת ממשלת ישראל שוללת מראש כל סוג של מתווה ביטחוני להקמת מדינה פלסטינית ואין כל תרחיש שנסכים לאזרח פליטים פלסטינים בשטחנו. בנקודת הזמן הזו אפילו העתיד של הפלסטינים בגדה המערבית לוטה בערפל.

לפיכך להצעה האמורה לעיל עשויות להיות תוצאות מרחיקות לכת. החטופים הנותרים יופקרו לגורלם ברצועת עזה וסביר להניח שכל גרסה בה תיושם התוכנית תיצור הקצנה והתנגדות אזורית גורפת לישראל. טראמפ צפוי לעזוב את הבית הלבן בעוד ארבע שנים ואיננו יודעים מי יבוא או תבוא אחריו. אנו עשויים למצוא את עצמנו מבודדים מאי פעם. ההיסטוריה האנושית כבר לימדה אותנו שבכל פעם בה מתקיימת הפרה נרחבת של זכויות אדם התוצאה הוודאית היא אבדן היציבות והביטחון.

רוה"מ בנימין נתניהו עם היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, מייק וולץ; ועם השליח המיוחד למזה"ת סטיב וויטקוף. צילום: אבי אוחיון, לע"מ.

נגן על עצמנו בעצמנו?

לאחר מתקפת הטרור הנוראית ב-7 באוקטובר נאלצנו להגן על עצמנו. זו הייתה ועודנה חובתנו המוסרית והערכית. רוב הישראלים מבינים בצדק שאין להשלים עם התחזקות נוספת של ארגוני הטרור. אך מה שחלקנו עדיין לא השכלנו להבין זה את מגבלות הכוח שלנו. היעדר חלופה מדינית ראויה לשלטון החמאס ברצועת עזה לאורך שנים כה רבות, ובעיקר מאז ה-7 באוקטובר, היא הסיבה הראשית להתחזקות החמאס.

אך במקום להשתמש במומנטום הצבאי כדי לייצר חלופה מדינית ארוכת טווח לשלטון החמאס, אנו פעלנו על פי משוואה ביטחונית אחרת לפיה עלינו לגרום לאויב נזק רב, ואף לכבוש שטחים חדשים, כדי לגדוע את האיומים על ביטחוננו. גישה זו לוקה בארבע כשלים אסטרטגיים:

ראשית, המדיניות הנוכחית מתעלמת ממגבלות כוח האדם והפריסה הגיאוגרפית של צה"ל. כוחותינו כבר עתה פזורים על פני זירות רבות - בגדה המערבית, בחלקים מסוריה, בלבנון וברצועת עזה. כמות ימי המילואים שחיילינו מבצעים חורגת מעבר ליכולת הכלכלית והפסיכולוגית האפשרית. מוריה אסרף מחדשות 13 פירסמה שדברים אלה נאמרו לנתניהו על ידי אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט בישיבת הקבינט: "בשביל להיות יותר התקפיים צריך חיילים, אין מספיק סד"כ. הניצחון בעזה ובלבנון משפיע על יו"ש". יתרה מזאת, ההיגיון לפיו תפיסת שטח נוסף תגביר את ביטחוננו מתעלם מהאיומים המרוחקים - כמו הח'ותים בתימן או תוכנית הגרעין האיראנית - שלא ניתן להתמודד איתם באמצעות נוכחות קרקעית. האיומים הללו מחייבים קואליציה בינלאומית ואזורית, שבנייתה נעשית בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים.

שנית, הבידוד הבינלאומי ההולך וגובר פוגע בחוסננו האסטרטגי. מאמצי הנורמליזציה עם ערב הסעודית נבלמו, אנו סופגים אמברגו נשק חלקי ממספר מדינות, חיילי צה"ל נאלצים לחשוש לבקר במקומות שונים בעולם מחשש שיעצרו, וניסיונותינו להגביל סיוע הומניטרי לעזה רק חיזקו את החמאס. מדיניות זו מרחיקה אותנו מעקרונות הכרזת העצמאות והתמיכה הבינלאומית שאפשרה את הקמת המדינה.

שלישית, אין לישראל אפשרות להמשיך לממן את האסטרטגיה הזו. ועדת נגל שהגישה לאחרונה את מסקנותיה קבעה שכדי לעבור למדיניות ביטחונית של גדיעת האיומים באיבם נדרשים עוד 133 מיליארד שקלים תוספת לתקציב מעבר לתוספות שכבר ניתנו. על פי הניתוח של חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מדובר על תוספת של 50% לתקציב הביטחון השנתי שיהווה כ-5.5% מהתוצר הישראלי. באופן תיאורטי ניתן היה לעמוד בהוצאה הזו אם החברה הישראלית הייתה מנהלת מדיניות כלכלית אחראית של צמצום הוצאות ופתיחת נתיבי סחר באזור ובעולם. אולם בהינתן שממשלות ישראל השונות נשענות על קבוצות מיעוט, ובהינתן מעמדנו הבינלאומי והאזורי, קשה להבין כיצד נוכל לנהל מדיניות כלכלית אחראית לאורך שנים.

רביעית, ההצעה שהוצגה אמש לא תאפשר את שחרור החטופים והמעבר לשלב השני בעסקה. הם יופקרו לגורלם הנורא ברצועת עזה ושום לחץ צבאי או הרעבה הומניטרית לא ישנו זאת. למרות שעל פי הסקרים למעלה מ-70% מהישראלים מעוניינים ביישום העסקה, אף על פי כן קבוצות מיעוט בחברה מצליחות להכתיב את המדיניות הממשלה. שיטת הממשל הנוכחית שלנו אינה מאפשרת תוצאה אחרת.

ארבעת הכשלים האסטרטגים הללו מבהירים שאין לנו מספיק משאבים כדי להמשיך במדיניות הקיימת. לכן אנו נזקקים לסיוע חיצוני הולך ומתרחב. המלחמה הנוכחית מבטאת שלב חדש בו לראשונה ארה"ב נאלצת לשלוח חיילים כדי להגן עלינו באופן ישיר. מיד לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר הנשיא לשעבר ביידן שלח לאזור נושאת מטוסים כדי להגן עלינו, ולאחר מכן טייסים וחיילי הגנה אווירית מארה"ב השתתפו באופן פעיל בקרבות הגנה על שמי ישראל. כעת, אם תיושם התכנית החדשה של הנשיא טראמפ, הרי שארה"ב היא שתחצוץ בנינו לבין מצרים. פירוש הדבר הוא שבראייה היסטורית רחבה אנו הופכים לתלויים בארה"ב. בדומה לעבר ההיסטורי של העם היהודי בימי הבית השני, אנו עדים שוב להשתלטות של קבוצות קיצוניות על מדיניות הממשלה באופן שאינו מאפשר לנו עוד "להגן על עצמנו בעצמנו". האם כך נוכל לגדל את ילדנו בארץ הטובה הזו לדורי דורות?!

 סיור מטעם תנועת אנחנו בירושלים, מאי 2024. צילום: תנועת אנחנו.

הפתרון: עסקת חטופים ונורמליזציה

בימים אלה אנו מצויים בצומת דרכים היסטורית. במקום הדרך ההרסנית העכשווית אנו יכולים לנווט את הספינה לחוף מבטחים.

ראשית, עלינו לחתום על הסדר נורמליזציה עם סעודיה ולהסכים לחתור לשם כך להקמת מדינה פלסטינית בטווח הרחוק. כחלק ממהלך זה עלינו לגבש אסטרטגיה אזורית להתמודדות צבאית או מדינית עם תכנית הגרעין האיראנית, האיום הח'ותי והמשטר הסורי החדש.

שנית, עלינו ליישם בעזה מתווה ביטחוני דומה במאפייניו להסדר עליו חתמנו בלבנון. לאחר חתימת ההסדר בלבנון הגנרל ג'וזף עאון נבחר לנשיא לבנון ושליטתו של חיזבאללה במדינה הלבנונית נחלשה. צה"ל אף נסוג מחלק מהאזורים בדרום לבנון כדי לאפשר לצבא הלבנוני להעמיק את פריסתו במרחב. אמנם ברור שההסדר בלבנון לא יחזיק מעמד לאורך זמן, אך לצד זאת רובנו מבינים שזהו ההסדר הטוב ביותר שניתן להשיג כרגע למרות מגרעותיו. משום כך לא ניתן להבין מדוע אנו מוכנים לשתף פעולה עם ממשלת לבנון אך מסרבים לעשות זאת עם הרשות הפלסטינית.

שלישית, עלינו להתקדם לשלב השני בעסקת החטופים ולשחרר את כל חטופינו. אין להשאיר אף אחד או אחת מאחור. הטענה לפיה עסקת החטופים תעצים את הטרור היא אכן נכונה, אך באותה מידה יש להודות שכל חלופה אחרת תוביל לכמות גדולה יותר של נפגעים. מאז ראשית התמרון הצבאי של צה"ל ברצועת עזה נהרגו למעלה מ-400 מלוחמנו שחירפו נפשם כדי להגן עלינו. לכן אם נגזר עלינו להילחם עלינו לעשות זאת למען הצלת חיים, הלכידות של החברה הישראלית ותקווה לעתיד טוב יותר לילדנו.

רביעית, על הרוב בחברה הישראלית מימין ומשמאל להתעורר ולהקים מחדש את הקואליציה הישראלית שייסדה את מדינת ישראל ולשנות את שיטת הממשל. על השמאל והמרכז-שמאל מוטלת החובה לנער את הפרדיגמות הישנות ולהסכים לדון על מתווים חדשים וארוכי טווח למדינה פלסטינית. חלק מהמתנחלים יכולים וצריכים להיות שותפים אמיצים למתווים הללו. עלינו לעסוק בחינוך, כלכלה ושינוי תרבותי מעמיק וארוך טווח בשני העמים לצד התהליך הביטחוני של הקמת המדינה הפלסטינית. לא ניתן להפריד בין העמים או להסתפק במשאים ומתנים אינסופיים. מאידך על הימין הישראלי השפוי מוטלת האחריות להבין את מגבלות הכוח, לחדול מלהיות שותפים לאסטרטגיות של כיבוש וגירוש, ולשוב לשתף פעולה עם הכוחות המתונים בחברה הישראלית. על כל הישראלים מוטלת האחריות לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא את הדרך לשותפות ישראלית חדשה.

גם בימים קשים אלה של 'דם יזע ודמעות' התנועה שלנו מחויבת להמשיך להיאבק כדי לכונן בישראל שותפות ישראלית חדשה. רק כך כשהחברה הישראלית תשתנה מבפנים נוכל לקחת את גורלנו בידנו ולהגיע לחוף מבטחים.