צעדים מדודים לחוף מבטחים

מאת ישראל פיקרש

בשבועות האחרונים, המהלכים מעוררי ההתפעלות של קהילת המודיעין וצה"ל בלבנון הצטרפו למוטיבציה הגבוהה של לוחמינו בחזית ולנחישות של אזרחי ישראל בצפון המדינה. פעולות אלה אכן הובילו לפגיעה קשה ביכולותיו של חיזבאללה. לצד זאת, רבים מתושבי צפון המדינה מסתכלים בזעם מוצדק על הבונקרים והמנהרות חוצות-הגבול שהושמדו על ידי כוחותינו בלבנון. היכן היו ממשלות ישראל כל השנים?! וכיצד ייתכן שעד לפני שבועות ספורים רבים בישראל תמכו בהסדרה מדינית בעזה ובלבנון מבלי להרוס את התשתיות הללו?! התחושות הללו של תושבי הצפון אכן מוצדקות מאין כמותן, אולם לצערי אין בישראל מנהיגות שתאמר לנו את האמת הנחוצה לנו כל כך בשעת משבר.

ההיסטוריה של מלחמות ישראל בלבנון מוכיחה שכל הבונקרים, הטילים ומנהרות הטרור שמושמדים במלחמה משוקמים מחדש בנחישות רבה. הגורם היחיד שיכול למנוע זאת היא המדינה הלבנונית. אולם כל עוד הסכסוך שלנו עם הפלסטינים נותר ללא תקווה לפתרון מדיני ואין לנו נורמליזציה עם סעודיה, וכל עוד החזית בעזה נותרת פתוחה והתמונות של האוכלוסייה הבלתי מעורבת והסובלת משודרות בערוצי החדשות בעולם הערבי, יהיה בלתי אפשרי לצפות שכוחות הביטחון הלבנונים יפעלו בנחישות נגד חיזבאללה ויבגדו בסולידריות הערבית כדי לסייע לישראל.

היות שכך בטווח הזמן המיידי יש לנו רק אפשרויות גרועות ואנו צריכים לבחור באפשרות הכי פחות גרועה. אם ננסה להישאר ברצועת ביטחון בלבנון הרי שעל ידי כך נכריז על מצב מלחמה עם האומה הלבנונית ויישובי הצפון יכולים לצפות לעשור של שגרת טילים וחדירות מחבלים. לעומת זאת אם ניסוג לקו הגבול הבינלאומי יש להעריך שחיזבאללה ישקם את התשתיות שלו בקו הגבול וישוב לתקוף את יישובי הצפון בעיתוי הנוח לו. לצד הסכנות האלה מרחפת גם העובדה שאין לנו מספיק חיילים כדי להתמודד ביעילות עם חזית משולבת בעזה-איו"ש-ולבנון (ויעידו על כך הפיגועים המתעצמים בגדה המערבית), וכן שחטופינו עדיין נמקים במנהרות החמאס ושסכנת המלחמה האזורית עם איראן, עיראק ותימן עדיין מרחפת מעלינו והיא מסוכנת עשרות מונים מכל תרחיש אחר בצפון או בדרום.

לפיכך האפשרות הטובה ביותר מבחינתנו היא הסדרה בלבנון שתרחיק את חיזבאללה מעבר לנהר הליטני ותסיג את כוחותינו בחזרה לגבול. זאת, תוך התניה מדינית בגיבוי ארה"ב שנשוב לפעול בלבנון אם חיזבאללה ישקם את תשתיותיו והמדינה הלבנונית לא תפעל לסכלם – ולאחר מכן תמיד נשוב לקווי הגבול הבינלאומיים וחוזר חלילה. כך לאורך השנים, ככל שחיזבאללה יוסיף וייחלש המדינה הלבנונית תלך ותתחזק עד שנצא מהמשבר. אמנם אני מודה שלא ניתן להבטיח בוודאות שהקהילה הבינלאומית תאפשר לנו לשוב ללבנון כדי להרוס את תשתיות חיזבאללה. אולם גם היום אנו נתונים ללחץ בינלאומי חסר תקדים שבולם את התקדמות צה"ל, ולכן בהשוואה לאפשרויות הגרועות האחרות זוהי האפשרות הטובה ביותר. זהו ניהול הסיכונים המיטבי שיאפשר לתושבי הצפון לשוב לבתיהם בעת הזו.

שחמט איראני

הצרה היא שממשלת ישראל בוחרת בנתיב אחר של שליטה טריטוריאלית מקסימאלית בכל חזיתות הלחימה. האיראנים מזהים את הסנטימנט הציבורי המסוכן הזה ומנצלים אותו לטובתם כדי לפתות אותנו לשחמט אסטרטגי. לאחרונה סגן מזכ"ל חיזבאללה נעים קסאם נשא נאום בו שינה את מדיניות הארגון. נכון לעת הזו הארגון מוכן להפסקת אש ללא קשר לחזית העזתית, אך רק בתנאי שקודם נחדל את האש ורק לאחר מכן נדון על תנאי ההסדרה. בינתיים, עד שנשיב את תשובתנו להצעה, חיזבאללה הגביר את התקפותיו בערי הצפון והמרכז.

מחבלי חמאס. מתוך: Shutterstock.com

מספר פרשנים הצביעו על כך שאם ישראל תסכים לתנאי הפסקת האש אנו נאבד את היוזמה הצבאית. כך חיזבאללה יוכל לדרוש בהמשך נסיגת כוחות מלאה מרצועת עזה ולבנון או לחדש את מתקפות הטרור. ידנו תהיינה כבולות, כוחותינו יתפרסו מעבר ליכולות שלנו בעזה, בגדה המערבית וברצועת שטח צרה בלבנון, וחיזבאללה יחליט מתי ועד כמה לחדש את המלחמה. מאידך אם נתנגד לתנאי שהציב חיזבאללה הרי שנפעל בניגוד מובהק לאינטרס של הבית הלבן התובע הפסקת אש. כתוצאה מכך חימוש אמריקאי עשוי להתעכב וכוחותינו יתבוססו בבוץ הלבנוני – ושוב חיזבאללה יגביר את התקפותיו וירוויח את אחדות הזירות.

משמע שחיזבאללה לא נכנע ולא מציע ניתוק אמיתי בין לבנון ועזה, אלא רק גמישות חדשה ומתוחכמת יותר של מושג "אחדות הזירות" האיראני. במילים אחרות, כפי שטענתי במאמרי הקודם, המערכה הנוכחית בלבנון נפתחה אחרי שסירבנו לסגת מרצועת עזה, ותוך כדי מצב כלכלי עגום והתרסה כנגד קריאת ארה"ב וצרפת להפסקת אש – ולפיכך נקלענו למארב אסטרטגי. המעוף והתעוזה של מערכת הביטחון והנחישות מעוררת ההשתאות של החברה הישראלית עלולה להתבזבז בשל היעדר חזון מדיני ואבדן קשב למציאות של רבים מתומכי הממשלה המכהנת. רבים מדי בימין הישראלי טרם התפקחו לאחר ה-7 באוקטובר.

ישראל זקוקה לשינוי מדיניות

לפיכך אני מבקש להציע חלופה אסטרטגית. על אף שיש לשער שממשלת ישראל תמשיך לשאוף לשליטה צבאית ברצועת עזה ובשטחים נוספים, אני סבור שיש ערך ציבורי בהצגת חלופה אחרת שתצליח לחלץ אותנו מהמצוקה בטווח הקצר ולהעניק לנו תקווה בטווח הרחוק. על ראשי המדינה להצהיר על שינוי מדיניות בכל חזיתות הלחימה כדי להגשים ככל הניתן שלושה יעדים: שחרור החטופים, פגיעה ביכולת של ארגוני הטרור להשתקם ולהימנע ממתיחת יתר של כוחותינו.

1. ברצועת עזה, עלינו להצהיר מראש שאנו מוכנים להסיג את כל כוחותינו בתמורה לעסקת חטופים. ובכל מקרה נתמוך בשיקום הרצועה, נגן על האוכלוסייה הפלסטינית הבלתי מעורבת וזכויותיה ככל יכולתנו ולא נקים יישובים ישראלים בשטח הרצועה. לצד זאת נאפשר לרשות הפלסטינית לקבל שליטה הולכת וגוברת בשטח בסיוע ארגונים בינלאומיים. אמנם יש ברשות הפלסטינית הסתה מסוכנת ועלינו להתמודד עימה באמצעות תהליך החנינה וההגנה שתנועתנו מציעה. אך בעת הזו זו החלופה הכי פחות מסוכנת.

2. בלבנון, עלינו לדחות את תנאי חיזבאללה ולהמשיך באופן זמני במערכה הצבאית. אך לצד זאת עלינו להבהיר מיידית שאנו נסיג את כוחותינו לגבול הבינלאומי באופן חד צדדי כשנסיים לפרק את תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון ובפרק זמן שיתואם עם ארה"ב. לחלופין, אנו נסכים לסגת ולחדול מיידית את הלחימה אם תבוצע עסקת חטופים ברצועת עזה וחיזבאללה יצהיר פומבית על נכונותו לסגת מעבר לנהר הליטאני. המדינה הלבנונית וכוחות בינלאומיים יערבו לכך.

3. במישור המדיני, עלינו לשנות גישה ביחס לבעלת בריתנו הגדולה ארה"ב שנאותה לסייע לנו בשנה האחרונה באין ספור דרכים. עלינו לתאם עמם את כל המהלכים הצפויים באיראן, לחתור לנורמליזציה עם סעודיה, ולהאזין בקשב רב לאינטרסים האמריקאים באזור. בתמורה לאמור לעיל עלינו לבקש מהבית הלבן הצהרה פומבית שארה"ב מכירה בזכותנו העתידית להגן על עצמנו ולשוב לעזה וללבנון ככל שיידרש כדי לגדוע באיבם את שיקום תשתיות חמאס וחיזבאללה. לאחר מכן שוב ניסוג, וחזור חלילה. זו האפשרות הכי פחות מסוכנת העומדת לרשותנו.

מועצת הביטחון של האו"ם. מתוך: Shutterstock.com

4. מנקודת מבט ערכית וארוכת טווח, עלינו להצהיר על הכרה בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני, על תמיכתנו בתהליך של חנינה הדדית בין העמים וחתירה לחזון שתי מדינות שתי קהילות. על אף שמדובר על הצהרה ארוכת טווח שאינה מחוברת למציאות בהווה, אף על פי כן יש לה חשיבות רבה שכן היא תוביל ליצירת כוחות פוליטיים חדשים בישראל ובמדינות ערב שיחלישו את הציר האיראני בצורה נחושה וארוכת טווח.

מדיניות זו בכל החזיתות יכולה להוביל ליצירת קואליציה פנימית חדשה ומאוחדת בין הרוב הישראלי במרכז-ימין והשמאל. רק כך נוכל להגיע ליציבות בטווח זמן מידיי, ולתקווה לעתיד טוב יותר עבור נכדנו בטווח הרחוק.