הסיפור שלנו
תנועת אנחנו קמה כדי לבלום את תהליכי הפיצול הפנימי בחברה הישראלית. בין השנים 2015 עד 2020 יצאנו, ישראלים וישראליות מהימין ומהשמאל, למסע משותף כדי לחקור את המחלוקות הנוקבות בינינו מתוך כמיהה לפיוס. התחייבנו לחשוב תחילה במה צודק האחר ורק לאחר מכן במה הוא טועה. את מסקנות מסענו יצקנו לחזון שאותו אנו מכנים שותפות ישראלית.
סיפורנו הוא סיפור מסע ישראלי משותף. הצטרפו אלינו.
חברי וחברות התנועה
ישראל פיקרש – מנכ"ל התנועה ורכז הפעילות
יליד נתניה ומתגורר כיום בגוש עציון. בוגר תנועת בני עקיבא וישיבת ההסדר אורות שאול. שירת כלוחם בחיל השריון. בוגר תואר שני במחלקה ליחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית כמצטיין דיקן. מחקר המאסטר שלו עסק במשא ומתן לשלום בין ישראל לרשות הפלסטינית בשנת אלפיים. שימש כמנחה קבוצות דיון על החברה הישראלית בקורס קצינים בבה"ד 1 מטעם עמותת גשר, וכמדריך בכנסת ובית המשפט העליון מטעם המרכזים ללימודי אזרחות ודמוקרטיה. ריכז את תכנית בתי הספר החרדים מטעם מוזיאון מגדל דוד בירושלים. שימש כמנחה סדנאות למנהיגות וערכים בצה"ל במרכז מורשת מנחם בגין וכמדריך סיורים בהר הרצל מטעם ההסתדרות הציונית. ריכז סדנאות עבור עמותת מומנטום המסייעת לחיילי צה"ל במעבר לאזרחות לקראת תום שירותם.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
סיפורי הוא סיפור של שינוי. כששירתי כלוחם צוות טנק ברצועת עזה בתקופת ההתנתקות ראיתי את החברה הישראלית נקרעת מבפנים. מבעד למשקפת הצבאית ראיתי גם את הסבל הפלסטיני תחת הכיבוש ואת מערך הטרור המוטמע בתוך האוכלוסייה. בבוקר שלאחר הנסיגה מחבל עזה צפיתי בעשן שעלה מבתי הכנסת שנותרו מאחור והוצתו על ידי הפלסטינים. חשבתי לעצמי שחייבים למצוא דרך חדשה שתביא ביטחון, חירות ושיווין ותמנע קרע בעם, וסבל יהודי או פלסטיני.
נולד בי הרצון לקחת אחריות ולתקן את המקולקל. פתחתי במסע אישי ארוך שנמשך עשר שנים להיכרות עומק עם ישראלים רבים: חרדים, חילונים, דתיים ופלסטינים מימין ומשמאל. השכלתי להבין שכולנו – יהודים, פלסטינים, דתיים וחילונים - צריכים להשתנות כדי להתחזק ביחד ולא אחד על חשבון השני. לכן הצטרפתי לגרעין המייסד של תנועת אנחנו.
אביעד שמילה – רכז הקהילה
יליד קרית אתא ומתגורר כיום באפרת. בוגר תנועת בני עקיבא וישיבת ההסדר אורות שאול. שירת כחובש קרבי בחיל השריון. מוסמך לרבנות ובוגר תכנית לימוד לרבנות עיר ולחושן משפט בישיבת הר עציון ובעל תעודת גישור. בעל תואר שני בפילוסופיה יהודית מאוניברסיטת בר אילן. עבודת המאסטר שלו עסקה בפרשנות הרב קוק למורה הנבוכים. כיום עוסק בהוראה תורנית.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
במהלך שירותי הצבאי הוצבתי בהגנה על יישובים בגוש עציון. השמירות והסיורים הליליים הארוכים בשטח גרמו לי לתהות האם נוכל אי פעם להגיע לקיום חיים נורמאליים עם הפלסטינים?! משם יצאתי למסע אישי בו העמקתי את ההיכרות שלי עם החברה הישראלית לגווניה. התגבשה אצלי המסקנה שאף קבוצה בחברה הישראלית לא מציעה חזון המוביל להסכמה חברתית רחבה וארוכת טווח או לקיום חיים נורמאליים לצד הפלסטינים. הרעיונות הפוליטיים בחברה הישראלית סותרים זה את זה בתחום הישראלי-פלסטיני ובתחום של דת ומדינה. הסטטוס קוו במקרים רבים הוא מצג שווא שמחפה פעמים רבות על ריחוק הולך וגובר בין חלקי החברה הישראלית. לריחוק זה קיימות נגזרות מעשיות חמורות כגון הקצנה מכל עברי המפה הפוליטית, שימוש בכפייה, התבוללות, ובעיקר איבוד יכולת השיח בין הקבוצות השונות. אנחנו בסכנה.
אינני יכול להשלים עם היעדר מחשבה לטווח רחוק. אמירות כמו "יהיה בסדר" או "בעזרת ה' הכל יסתדר" אינן יכולות לעמוד לבדן. כבר לימדונו רוב חכמי היהדות לדורותיהם שה' עוזר רק למי שמשתדל לעזור לעצמו. תנועת אנחנו מציעה רעיונות חדשניים בשילוב צמיחה חברתית בטוחה ומדודה לפתרון בעיות הפנים והחוץ. לכן הצטרפתי לגרעין המייסד של תנועת אנחנו.
ניר ינובסקי - חבר התנועה
ניר הוא פעיל חברתי, ירושלמי בכל רמ"ח איבריו, בוגר תנועת השומר הצעיר, החבר בקהילה צעירה בשם "רימון" המתגוררת ומתנדבת בשכונת קריית היובל. הוא כיהן בהתנדבות כיו"ר המינהל הקהילתי "יובלים", ומוביל כיום יוזמת דיירים לקידום התחדשות עירונית קהילתית. הוא בוגר התכנית הבינתחומית למצטיינים של אוניברסיטת ת"א, והתיזה שלו בכלכלה התנהגותית עסקה בהשפעת הבדלים תרבותיים על התנהגות כלכלית בישראל. בחצי היובל האחרון פעל ניר בתנועות שלום רבות בזירה הישראלית פלסטינית, והיה ממקימי תנועת "מכתב הירושלמים: פשרה בירושלים בשביל ירושלים".
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
גדלתי בירושלים המשוסעת של שנות התשעים, ובשנות נעוריי יזמתי והשתתפתי באינספור הפגנות, מסעות הסברה וסמינרי דיאלוג בניסיון לקרב את רעיון ההסכם המדיני אל הציבור הירושלמי. ואולם, מחנה השלום שאליו אני משתייך נכשל במאבק על לב החברה הישראלית, ולנגד עיניי ראיתי כיצד התקווה מפנה את מקומה להקצנה ולאלימות.
כיום אני אב לשני ילדים קטנים, הגדלים בירושלים קיצונית יותר מזו שבה גדלתי אני, ירושלים שבה המתח שבין הזרמים השונים ביהדות מפורר את החברה היהודית מבפנים, והמתח שבין הישראלים לפלסטינים עלול להתלקח בכל רגע לאלימות חסרת מעצורים. במציאות זו, אני מרגיש שאני חייב להעניק לילדיי סיכוי לעתיד אחר, עתיד שבו ירושלים ממלאת את ייעודה כמוקד של סובלנות, רב תרבותיות ויצירה משותפת. לכן הצטרפתי לתנועת "אנחנו".
המסע האישי שלי הוביל אותי להבין כי הסכסוך הישראלי פלסטיני לא יכול להיפתר באמצעות כיפוף ידיים בין השמאל והימין בישראל, בין חילונים ודתיים, או בין תל אביב וירושלים. הבנתי שרק שותפות בין השבטים השונים המרכיבים את החברה הישראלית יכולה לחלץ את ישראל מן הבוץ שבו היא מתבוססת. את השותפות הזו מצאתי בתנועת "אנחנו", המבקשת לפתור את המתחים היסודיים המפוררים את החברה הישראלית, ופועלת ליצירת הסכמה ישראלית חדשה.
תמר גור - חברת התנועה
ילידת חיפה, כיום תושבת המושבה בת שלמה. בוגרת המכון לחינוך דמוקרטי B.A בחינוך, היסטוריה ומקרא בסמינר הקיבוצים וְ-M.A בתוכנית "רודרמן" תוכנית ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה בהצטיינות. תמר הוסמכה לרבנות ישראלית במכון ללימודי יהדות של התנועה הרפורמית (Hebrew Union College).
במשך השנים תמר לקחה חלק בקבוצות מנהיגות שונות כגון "פרס הנוער", המכינה לשירות ציבורי, ו"פורום הנשיא", פורום מנהיגים צעירים שעבדו לצד הנשיא פרס ז"ל. תמר עבדה והנחתה במשך השנים בפרויקטים בנושאי זהות וחברה, דת ומדינה, בתי מדרש פלורליסטים, ובתי ספר משלבים. כיום משמשת כחזנית ומנחת תפילות, מרצה ואקטיביסטית בתחום הדת והמדינה וממובילות תחום הליווי והנחיית זוגות לפני ואחרי חתונה, ועריכת חופות שיוויונית על ידי נשים. תמר נשואה לאריאל, אמא לנעמי ואביגיל.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
כרבה, אישה, ורפורמית בישראל אני נאלצת להתמודד עם קשיים רבים. אני נתקלת בהרבה שנאה, בורות ודחייה אשר נובעים, לתפיסתי, מהרבה פחד. פחד מאובדן השליטה, מהלא מוכר, ומדרכים אחרות שמאפשרות גיוון ועומק.
אני מאמינה שכאשר לא תהיה דרך אחת שולטת, מונופולית, אשר משאבים מוקצים רק לה, נוכל לאפשר עולם יהודי משמעותי ומגוון יותר בחברה הישראלית. נפחית את פחד של אורתודוקסים רבים מיהדות אלטרנטיבית, ואת הפחד של חילונים רבים מ"הדתה" ומסממנים יהודים מסורתיים.
תנועת אנחנו קוראת לכינון חוקה חדשה 'יהודית ודמוקרטית-פדראלית' בישראל. חוקה זו תאפשר משאבים עצמאיים לכל קהילה ישראלית דתית או תרבותית. כך יתאפשר לזרמים הדתיים בחברה הישראלית לחיות זה צד זה, בהפריה הדדית ומבלי לפגוע באחר. בחזון פלורליסטי זה אני מוצאת תקווה גדולה לחיזוק 'העמיות היהודית', ולהקטנת הפילוג ההולך וגדל בחברה הישראלית והיהודית-עולמית. משום כך הצטרפתי לתנועת אנחנו.
מעין שנדרוביץ אשד - חברת התנועה
ילידת כפר סבא ומתגוררת כיום בקיבוץ תל יצחק. סמנכ''לית אופרציה בסטארטאפ Sayata וחברה בצוות המוביל של קהילת הנשים DoubleYou. עורכת דין לשעבר, מעין היא בוגרת תואר ראשון במשפטים ובתכנית 'אמירים' במדעי הרוח והחברה ותואר שני בלימודי נשים ומגדר. מנחת קבוצות ומאמנת אישית. נשואה באושר לגדי ואמא ליערה, אורן והכלב גורדון.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
מגיל צעיר הייתי אידיאליסטית, והאמנתי באמת האמירות כמו 'עד שתגדלי כבר לא יהיה צבא' ובשירי שלום. עם השנים והמפגש עם בני קבוצות שונות בחברה הישראלית הראייה שלי הפכה למורכבת יותר, אבל התפיסה הבסיסית לא השתנתה - אני מאמינה שמשיתוף פעולה יצמח טוב לכולם, ושטבע האדם הוא לרצות לחיות בשלווה ובנחת ולהתגבר על קונפליקטים. לימודי תיכון בפנימייה של ארגון ה-United World Colleges בהונג קונג הפגישו אותי עם חברים לחיים מלמעלה מ-90 מדינות, והחוויה הזו רק חידדה אצלי את ההבנה כמה השאיפות האנושיות הן אוניברסליות וגם נתנה לי השראה לדעת שאנשים מרקעים שונים יכולים להתגבר גם על סכסוכים עקובים ולחיות יחד. אני מאמינה בכל ליבי שהבאתי את ילדי לעולם שהטוב בו עולה על הרע, ומעוניינת לפעול על מנת להפוך את החברה שלנו לראוייה עבורם ועבור כולנו. בתנועה מצאתי חשיבה מעמיקה וניתוח חריף וגם אנשים עם לב גדול - זה בעיני השילוב הנכון להניע שינוי.
חנן שלזינגר - חבר התנועה
הרב חנן שלזינגר מתגורר באלון שבות, גוש עציון, והוא אחד המייסדים של שורשים/ג’ודור, יוזמה ישראלית פלסטינית לקידום הבנה, אי-אלימות וטרנספורמציה. כעת הוא משמש בתפקיד מנהל קשרי חוץ של היוזמה. כמו כן הוא יסד את ידידי שורשים, עמותה אמריקאית רב-דתית התומכת בעבודתה של שורשים/ג’ודור. בנוסף על עבודתו בשטח בבניית קשרים בין מתנחלים ופלסטינים מקומיים, הרב חנן מרבה לנסוע לחו”ל יחד עם אחד משותפיו הפלסטיניים ולהרצות על העבודה והפעילות של שורשים.
עד להקמתה של יוזמת שורשים הרב חנן הקדיש את חייו להוראת יהדות ולימוד תורה במספר ישיבות ובתי מדרש באזור ירושלים וגוש עציון, ביניהם מכון פרדס, מדרשת נשמת, בית מדרש אלול וישיבת בת עין. יצא לשליחות חינוכית במשך שנתיים בבוקה רטון פלורידה כחבר בכולל הציוני שם ולאחר מכן יצא שוב לשליחות ושהה כשמונה שנים בדלאס טקסס, כאשר בתחילה שימש כראש כולל של הכולל הציוני שם ואחר כך יסד וניהל את יוזמת לימודי היהדות של צפון טקסס. לרב חנן ארבעה ילדים ואחד עשר נכדים.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
מפעילותי וניסיון חיי עלו בי מספר חששות משמעותיים ביחס לחברה הישראלית. האחד, חשש מהחיבור שבין דת לבין פוליטיקה. השני, חשש בעקבות גידול האוכלוסין של החברה החרדית ומכך שאינם שותפים בפיתוח הכלכלי של המדינה ולמעשה מהווים נטל הולך וגדל על הכלכלה הישראלית. השלישי, חשש מכך שהאוכלוסייה החרדית איננה שותפה לערכי הדמוקרטיה הליבראלית ואינה מלמדת את מה שנחוץ לדעת על מנת לקיים חברה ומדינה דמוקרטית ליבראלית. הרביעי, חשש מהגזענות ההולכת ומתעצמת במדינה ומחוסר תשומת לב לכיבוש המתמשך ביהודה ושומרון כולל הקצנת העמדות מימין ומאולטרה לאומיות המקדשת את השימוש בכוח במיוחד בקרב המגזר הדתי-לאומי.
הצטרפתי לתנועה משום שאני מחפש פתרונות לחולאים הללו ואני מאד מכבד ומעריך את המחקר והמסקנות של התנועה בנידון. נראה לי שלתנועת אנחנו יש לפחות את חלק מהתשובות. אני מקווה שהתנועה תמשיך לעסוק במחקר וחשיבה ותתמיד בפיתוח ובשכלול רעיונותיה, ואני מקווה שאלה ישפיעו בעתיד על החברה הישראלית.
יואב אנדי - חבר התנועה
שמי יואב אנדי אני נשוי לשירה ואב לארבעה ילדים. אני חי בגליל בקיבוץ חנתון ועומד בראש מדרשת חנתון העוסקת בלימוד, עשייה ויצירת מנהיגות לחברה ולמדינת ישראל. בעל תואר ראשון בתולדות ישראל, תואר שני בניהול ויישוב סכסוכים והסמכה רבנית ממכון שכטר. מייסד גרעין ההתיישבות שהקים מחדש את קיבוץ חנתון ומייסד ועומד בראש מדרשת חנתון.
משנות חיי הבוגרים אני בעולם החינוך, הקהילה והציבור. אני לומד, מלמד, מכיר, אוהב וכואב את הארץ ואת עולם היהדות והציונות. אני מאמין שפעם הכוח שעמד לרשות העם היה דל והאתגרים היו כבירים, ואילו היום כוחנו רב והאתגרים המונחים לפתחנו פחותים – אך בכל זאת אנו לא משכילים להוביל את החברה והמדינה שלנו לעתיד של שלום ותמונת עתיד משותפת שכולנו נוכל לאחוז בה. זה אפשרי אבל עלינו לעשות בנחישות ובאנושיות.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
אני חושב שהפסקנו להאמין בשלום ובפתרון לשלום. אנשים דתיים מאמינים בתחיית המתים ובביאת המשיח יותר מאשר בשלום מעשי ידי אדם. בעיני זה עיוות גדול השייך לצורת חשיבה גלותית שנותרה בנו.
בחרתי להצטרף לתנועת אנחנו כי אני חושב שלמרות שהמצב סבוך, ולמרות שככל הנראה לא יהיה שלום ישראלי-פלסטיני בעתיד הקרוב – עדיין אסור לנו להסתפק בניסיונות לצמצם את הסכסוך, לנהל אותו או להתייאש מהמצב. כל המאמצים החלקיים הללו לא ייצרו כאן עתיד טוב ומיטבי לילדים ולנכדים שלנו. כפי שאנו משקיעים בביטחון ישראל עלינו להשקיע גם בנתיב שיוביל אותנו לחיים משותפים של שלום. אמנם זה לא תלוי רק בנו - אבל לפחות מחצית המציאות בידיים שלנו.
אני מאמין במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בנשימה אחת, ואני חש שהחזון הזה בסכנה גדולה ויתכן שנתעורר מאוחר מדי. לכן אני מאמין שעלינו לאמץ חזון ארוך טווח ולהיות נכונים לצעוד בתלם ארוך ולעבוד קשה כדי ליצור תמונת עתיד משותפת שכולנו נוכל להסכים ולסמוך את ידינו עליה - ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים כאחד. אין ספק שהדרך לשם לא תהיה קלה - אך אם לא נשאף לשם לעולם לא נגיע. מסיבות אלה הצטרפתי לתנועת אנחנו.
דנה לנצמן - חברת התנועה
גדלתי במשפחה חילונית בתקוע, וכיום אני מתגוררת בירושלים. לתחושתי, חווית חיי במרחב זה של הסכסוך לא איפשר לי להתעלם ממנו ולחיות את חיי מבלי להדרש לו. אני מאמינה שהחתירה לסיום הסכסוך עם הפלסטינים היא לכל הפחות אילוץ קיומי ומוסרי שאסור לנו להתעלם ממנו. מעבר לכך אני חשה שהשאיפה לדו קיום ולחיים משותפים בשלום הם מאבני היסוד של קיומנו הרוחני בארץ-ישראל, החילוני והדתי.
יהושע רבינוביץ - חבר התנועה
עליתי לארץ מארה"ב כדי ללמוד בישיבה ולהתגייס לצה"ל. תושב גוש-עציון בהווה ונשוי פלוס 3. בוגר תואר ראשון בתולדות עם ישראל וחוקר את הנושא באופן פרטי. בתור מורה-דרך הדרכתי עשרות קבוצות מכל הסוגים ומכל הקשת הפוליטית, ובכלל זאת גם קבוצות רבות עם דגש גיאופוליטי ושאלות של מרחב וזהות.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
במהלך עבודתי עם קבוצות מגוונות כמורה-דרך חשתי שהעמים השוכנים בציון זקוקים לחשיבה אחרת ושונה - ציונית ואידיאליסטית, אך גם מפוקחת, הבנויה על אדני המחקר והאקטואליה. מהלך מדיני שמכיר מחד בעלוות שנעשו בשני הצדדים, ומאידך בנרטיב ההיסטורי העמוק של שני הצדדים. כמו רבים אחרים, הבנתי שהפתרונות שנמצאים כעת על הפרק בשיח הציבורי אינם ישימים או לא רצויים. ערכתי מספר פגישות עם מנכ"ל התנועה ומיד חשתי שיש כאן עשייה ברוכה ורצינית. במיוחד התרשמתי מגישת החנינה המשותפת שבליבת החזון של התנועה. שמחתי להצטרף!
מיה אשכנזי - חברת התנועה
ילידת חולון וכיום מתגוררת בראשון לציון. בוגרת תואר ראשון בהנדסה אזרחית ותואר שני בתכנון ערים ואזורים מהטכניון, תעודת הוראה באנגלית כשפה זרה מהמכללה האקדמית בית ברל, ולאחרונה התחלתי לימודי דוקטורט במסלול הרב-תחומי באוניברסיטת חיפה. לאחר כ-22 שנות שירות כקצינה במערך הבינוי של חיל-האויר בחרתי לעסוק בחינוך, וכיום עובדת כמורה לאנגלית במרכז למחוננים ומצטיינים בעיר מגוריי, במקביל ללימודים ולמחקר המתמקד במגדר ובחינוך.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
החלטתי להצטרף, כי התרשמתי מהכנות, האומץ, המקוריות, חדות המחשבה והאופיטימיות של מקימי התנועה. בעיקר התרשמתי מההכרה במורכבות הבעיות, מהראייה נכוחה של "הפיל שבחדר" (או ליתר דיוק – של עדר הפילים שבחדר), ומהנכונות לשים הכל על השולחן ולדבר על הכל, גם ובעיקר על מה שלא נעים לדבר עליו. המילה שמתארת את מה שאני הכי מרגישה עכשיו היא דווקא. דווקא בגלל השונות והפערים, דווקא בגלל חילוקי הדיעות, דווקא בגלל שזה הזוי אפילו לחלום על פתרון של שלום בימים שכאלו, דווקא בגלל שהשיח החיצוני כל כך רדוד ושטוח ולמרבה הצער פונה תמיד למכנה המשותף הנמוך ביותר, דווקא בגלל שהעולם נהיה יותר ויותר מטורלל. דווקא עכשיו צריך לשאוף גבוה, עם רגלים בקרקע וראש בשמיים, להרחיב את נקודת המבט כדי שנוכל להכיל את עצמנו ואת שכנינו, להתחיל לדמיין ולזרוע זרעים לעתיד טוב יותר. אני מסרבת להיכנע לייאוש ומתמסרת לתקווה. מצפה בראש ובראשונה למפגש מעניין ומלמד, לשיח מכבד, אינטיליגנטי ומעמיק ובעיקר לרוח טובה של חיבור ואחווה על אף השוני שבינינו. ומקווה בכל לבי שהתהליך הקבוצתי שנעבור יהווה מודל לקבוצות נוספות בחברה, ויסייע להאצת תהליכים של ריפוי ואיחוי.
איתן יעקובוס - חבר התנועה
יליד רמת גן (שנת 1951) וכיום תושב הישוב נטף בפרוזדור ירושלים. נשוי להדסה ואב לשלושה: נדב, דפנה, וענבל ז"ל. פסיכולוג ומטפל זוגי ומשפחתי. מוסמך בפסיכולוגיה מטעם האוניברסיטה העברית, והוכשר לטיפול זוגי ומשפחתי בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. בעשור האחרון הקים ומנהל את "מכון ראות לטיפול זוגי ומשפחתי" בירושלים, ומטפל בעצמו בקליניקה הפרטית שלו בנטף. שירת בצבא בנח"ל כחבר גרעין לקיבוץ תל קציר, ובנח"ל המוצנח.
לאורך חייו המקצועיים עבר מספר "פאזות": שימש כפסיכולוג ארגוני בצה"ל כקצין בממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות). בתפקידו האחרון בצה"ל הקים והיה המפקד הראשון של מדור פסיכולוגיה של מקחצ"ר (מפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי). השתחרר מצה"ל בדרגת רב סרן, והמשיך לשמש כפסיכולוג אוגדתי במילואים עד אמצע שנות ה90. בתחילת שנות ה90 הוכשר לטיפול זוגי ומשפחתי ולאורך שנים שימש במקביל כיועץ ארגוני, וכמטפל זוגי ומשפחתי. במשך כמה שנים שימש כרכז הפעילות של "המרכז הישראלי לתקשורת לא אלימה" גוף שלימד, הכשיר מנחים, והטמיע במסגרות שונות את גישתו של ד"ר מרשאל רוזנברג – "תקשורת מקרבת" (nonviolent communication) חזונו של ד"ר רוזנברג היה להנחיל כלים אנושיים רגשיים, המאפשרים לגשר על קונפליקטים בכל הרמות, במשפחה בחברה ובין קבוצות יריבות. כיועץ ארגוני עבד עם ארגונים שונים, חברות מסחריות, עמותות, השירות הציבורי וצה"ל. יעץ למנהלים ולצוותים, ליווה הטמעת שינויים בארגונים, והיה מנחה סדנאות יחסי אנוש.
בתחום הטיפול הזוגי והמשפחתי עבד כמטפל בקליניקה פרטית בירושלים, ומאז הקמת "מכון ראות", גם כמנהל המכון וכמדריך עבור צוות המטפלים שלו. יחד עם אשתו, הדסה, העוסקת בתחום התיאטרון, הקימו את "תיאטרון בחצר" בנטף. מיזם ייחודי בנוף התרבות הישראלי - מיני אמפיתיאטרון בחצר ביתם המארח מופעי תרבות.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
בשנים האחרונות אני, כמו רבים מאיתנו, כואב ודואג לגבי הנעשה בארץ. אני בא מהצד ה"שמאלי" של המפה, וככזה אני עוקב בדאגה אחרי ההתרחשויות הפוליטיות בארץ. אינני מגדיר את עצמי כפעיל חברתי או פוליטי, אך כאזרח מודאג מצאתי את עצמי מעורב יותר ויותר באופן פעיל בנעשה בארץ, בעיקר ביציאה להפגנות. כחלק ממעורבות זו נתקלתי יום אחד במאמר ב"הארץ" המספר על התכנית של תנועת "אנחנו" לכינון חוקה חדשה בישראל. הרגשתי כאילו אורו עיני! בפעם הראשונה מזה הרבה זמן נתקלתי בניתוח מעמיק ובפתרון חדשני, המציע דרך מכבדת, הוגנת וממש מעשית לכונן מדינה המאפשרת לכל הציבורים לחיות ביחד במדינה יהודית דמוקרטית משותפת. ממש פריצת דרך! הסתקרנתי, נכנסתי לאתר, עיני אורו עוד יותר. גיליתי הסבר הקושר את כל מה שמפלג אותנו ביחד, כולל הסכסוך בינינו לפלסטינים - ניתוח מצב הקושר את הכל לתמונה אחת כוללת. משם הדרך הובילה לשיחה עם ישראל, לארגון חוג בית בנטף ולהצטרפותי לתנועה.
אני מקווה, באמצעות חברות בתנועה, להשפיע על הנעשה במדינה, בדרך בונה עם חזון ותקווה שכה נעלמו לנו. לאורך חיי מצאתי את עצמי לא פעם נוטל חלק ביוזמות ראשוניות, וכנראה משהו בזה מדבר אלי, בוודאי ובוודאי כשמדובר ביוזמה המציעה חזון מלא תקווה לארץ שלנו-על כל היושבים בה, למדינה, ולעם היהודי אליהם אני כה קשור, וכה מודאג ממצבם.
יובל ליפשיץ - חבר התנועה
נשוי ליעל ולנו שלושה בנים ובשלב זה נכד אחד.
גדלתי בקיבוץ בית קשת בגליל התחתון. כיום חי עם משפחתי במושב רם – און בחבל תענך. מהנדס תוכנה, עוסק בתחום של בקרת הנע. בשש שנים האחרונות שותף פעיל בקבוצה גדולה הנקראת 'מכינת הורים' או בשמה הפורמלי 'בית לשתף'. במסגרת זו שותף בפעילות חברתית מגוונת ובימים אלו מתמקד במיזם ליווי של צעירים חרדים בדרכם להשתלבות במשק במקצועות שונים. בשנה האחרונה בעתיו של מתח גובר בין ימין לשמאל, בין דתיים לחילוניים, הקמתי באזור הגלבוע ביחד עם מספר שותפים/ות קבוצת לימוד ושיח סביב תכנים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
כל חיי הבוגרים האמנתי כי עלינו להבטיח את קיומנו בארץ ישראל ובו זמנית לעשות כל שאפשר על מנת לעצב את המציאות הסבוכה ביננו לבין שכנינו הערבים באופן פרואקטיבי שיוביל לבניית חזון מאחד, חיים משותפים ושלום. בשנים האחרונות מתחדדים בינינו קרעים ושסעים בהקשר של חיינו המשותפים בארץ הזו כמדינה יהודית ודמוקרטית. הדברים נוגעים בסוגיות מגוונות בחיינו כפרטים וכציבור. אני מוצא כי התנועה מעמידה בשלל הנושאים המוזכרים תוכנית קוהרנטית שלמה הנטועה עמוק במציאות מחד וצופה אל עתיד מבטיח מאידך. נדמה לי כי יישום התוכנית יארגן נכון הסדרים בין קבוצות יריבות כאן בארץ באופן ענייני כמו גם בהקשר של תהליך. השיח בציבור רווי הצהרות מתלהמות שלא תמיד מקדמות רעיון לפתרון ופעמים רבות מגדירות בעיקר תחושת הזדהות ושייכות למחנה זה או אחר. אני מאמין שבמרכיבי התוכנית של התנועה יש רעיונות משכנעים שיצלחו את כל אלה ויתרמו לחיבור ציבורים גדולים לחזון חדש ומבטיח.
אייל ח'יר- יו"ר הפורום הדרוזי בתנועה
שמי אייל חיר, ואני גאה לשמש כיושב ראש הפורום הדרוזי בתנועת "אנחנו". מאז ומעולם, ובמיוחד כסטודנט, הקדשתי את עצמי לבניית קשרים חזקים בין עדות ותרבויות שונות בחברה הישראלית. במסגרת פעילותי, לקחתי חלק בתוכנית "שוברים את הקרח", שבה שישה סטודנטים יהודים ושישה סטודנטים ערבים טיפסו יחד לפסגה באלפים, והצליחו לשבור את הקרח בין הקהילות.
בנוסף, יצאתי למשלחות מטעם אוניברסיטת חיפה וייצגתי את האוניברסיטה בפורומים בינלאומיים, תוך הדגשת חשיבות הדו-קיום והיחסים הבין-עדתיים בקמפוס. אני משמש גם כיו"ר התאחדות הסטודנטים הדרוזים באוניברסיטת חיפה, שם אני חוקר את השפעתם של חוקים על תפיסות זהות בקרב מיעוטים.
החברה הדרוזית מהווה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ולקחה חלק משמעותי בשמירה על המדינה, בבנייתה
ובשגשוגה. בפורום הדרוזי בתנועת "אנחנו" אנו שואפים לשמור על זהותנו הייחודית ולהשתלב בצורה מלאה בחברה הישראלית. אנו רואים בעצמנו שותפי גורל עם העם היהודי ועם שאר המיעוטים החיים בארץ.
למרות זאת, אנו מודעים לאתגרים הרבים שעומדים בפנינו כמיעוט, כתוצאה מאפליה ממושכת. כמו כן, אנו מודעים גם לפערים ולאתגרים הפנימיים שלנו כקהילה. מתוך תקווה לעתיד טוב יותר, הצטרפנו לתנועת "אנחנו" כדי לשמר את זהותנו הדרוזית ולבנות יחד עתיד משותף לכל אזרחי המדינה.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
החברה הישראלית היא ייחודית לא רק בפסיפס התרבותי שלה, אלא גם במעמדה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. משום כך היא משמשת מודל לעמי האזור. שמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, המעניקה שוויון מלא לכלל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע או מין, היא חיונית להבטחת החוסן החברתי והמדיני שלנו - ברוח מגילת העצמאות.
כדרוזי, אני גאה להיות חלק מהמדינה. עם זאת, בשנים האחרונות גובר משבר הזהות בקרב צעירי העדה, בין היתר בשל חוק הלאום, אשר העמיק את תחושת ההדרה של המיעוטים מהישראליות, וכן בשל פערים מהותיים בתחומי הקרקעות, התשתיות ואיכות החיים. פערים אלו אינם רק אתגר כלכלי וחברתי, אלא גם מכשול המוביל לתחושות של ניכור וריחוק, ולעיתים אף להסתגרות בזהות העדתית.
כמו קהילות שמרניות רבות, גם החברה הדרוזית מתמודדת עם המתח שבין מסורת למודרנה. יש חשיבות רבה לשימור המורשת הייחודית שלנו, אך במקביל, עלינו לדעת להתקדם ולהשתלב בעולם דינמי המשתנה ללא הרף.
תנועת "אנחנו" אינה מסתפקת בזיהוי הבעיות היא מציעה חזון מעשי ועתידי לפתרונן. תנועה זו שואפת לאחות את הקרעים בחברה הישראלית ולבנות אותה מחדש על יסודות של צדק, שוויון והכרה הדדית. אני מאמין כי באמצעות חזון זה נוכל להבטיח עתיד משותף, בו כל אזרח יוכל לחוש שייך ומוערך, תוך שמירה על זהותו הייחודית והשתלבותו המלאה בחברה הישראלית.
מוטי נוביק - חבר התנועה
יליד ניו יורק, בארץ מגיל 26, מתגורר כיום באפרת. מוסמך לרבנות, בעל תואר שלישי במתמטיקה ותואר שני בהיסטוריה יהודית. מורה בכיר למתמטיקה במרכז אקדמי לב, ומעביר שיעור תורה שבועי באפרת. נשוי ללורי ואב לחמישה.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
תמיד האמנתי שהשלב הראשון כדי לפתור סכסוך הוא לנסות להבין את הצד השני. קשה לי שבמדינת ישראל, בקשר לפלסטינים, אנחנו כחברה נוקטים בגישה הפוכה: כמעט ואין התייחסות לצד השני אלא כסכנה; חסרה מודעות לחיים שלהם או לחוויות היומיומיות שלהם; אין בחינוך של ילדינו שום תכנים העוסקים בהיסטוריה שלהם, ובטח לא בסיפור של מלחמת העצמאות מפרספקטיבה שלהם. בתוך החברה הישראלית קיימת תופעה דומה בעימותים בין קבוצות שונות -- ימין ושמאל, דתי וחילוני, ציוני וחרדי. כל צד נוטה להתבצר בעמדותיו, ופחות מתאמץ או מביע התעניינות להבין את הערכים ואת החששות של הצד השני. בשנים האחרונות, הבעיה רק החמירה. במקום שיח ציבורי נוקב במגוון נושאים (אזרחיים, מדיניים, וביטחוניים) העומדים על הפרק, אנחנו שומעים צעקות והאשמות, ללא האזנה או הקשבה לזולת. ראיתי בתנועת "אנחנו" קבוצת אנשים המעוניינים לקדם את החברה הישראלית באופן קשוב למקום של לכידות פנימית ושלום עם שכנינו, תוך כדי שמירה על הביטחון שלנו, על כבוד הדדי, ועל הערכים שלנו כיהודים וכישראלים.
דוד אנגל קלך - חבר התנועה
שמי דוד אנגל קלך. אני דתי, מתגורר בירושלים עם אשתי אביטל, וסטודנט לתואר שני במדעי המחשב. גדלתי במשפחה דתית במודיעין, התחנכתי בישיבת בני עקיבא לפיד מודיעין והייתי בתנועת הצופים הדתיים. למדתי שנתיים בישיבת מעלה גלבוע ושירתי שירות צבאי מלא. סיימתי תואר ראשון במדעי המחשב ובמתמטיקה בהצטיינות יתרה.
בשנה האחרונה אני חלק מקבוצת “בני אברהם” – קבוצה של יהודים דתיים הפועלים בסולידריות עם קהילות פלסטיניות ברחבי הגדה המערבית, מתוך אמון בערך חיי אדם, בכבוד האדם ובמאבק לא־אלים בכיבוש. דרכי משלבת מחויבות עמוקה למסורת היהודית ולחברה הישראלית, יחד עם חיפוש מתמיד אחר אחריות מוסרית, צדק ושותפות אנושית.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
לאחר למעלה מ־500 ימי מילואים במלחמת חרבות ברזל, נאלצתי להתמודד עם שאלות עמוקות וכואבות. ראיתי מקרוב כיצד ערכים שעליהם התחנכתי נשחקים; כיצד האמירה הבסיסית שכל אדם נברא בצלם אלוהים הולכת ומצטמצמת, ולעיתים חלה רק על מי שאינו פלסטיני. הרגשתי כיצד אנו מאבדים בהדרגה את אחד הנכסים החשובים ביותר שלנו כחברה – המוסר.
המפגש הישיר עם המציאות בשטח, לצד היכרות עמוקה יותר עם חייהם של פלסטינים תחת הכיבוש, דחף אותי לקרוא, ללמוד ולחקור. מתוך כך הגעתי להבנה שאי אפשר להמשיך במציאות הקיימת – לא כדי לשמור על ביטחוננו הפיזי, ולא כדי לשמור על בריאותנו הנפשית והחברתית כחברה.
אני מאמין שעלינו לפעול באופן אקטיבי לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני ולסיום הכיבוש, באמצעות הידברות ויצירת מתווה מדיני אחראי. רק כך ניתן יהיה לשבור את מעגל הדמים שנמשך כבר למעלה משמונים שנה, ולבנות עתיד של ביטחון, חירות וכבוד לשני העמים.
דווקא בימים שבהם המציאות נראית קשה ומייאשת מאי פעם, אני מאמין בחובה שלנו לעמוד איתן – מתוך תקווה, אחריות ופעלתנות – ולפעול ליצירת עולם טוב יותר. עולם של זכויות אדם לכולם, שבו איננו נכנעים לקיצוניות ולדה־הומניזציה, לא מהצד הישראלי ולא מהצד הפלסטיני. בתנועת “אנחנו” מצאתי בית לחשיבה מורכבת, לשיח אמיץ ולפעולה שמבקשת לשמור על צלם אנוש – ועל העתיד המשותף שלנו כאן.
צוריאל שופמן - חבר התנועה
ירושלמי רוב חיי, בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ותואר שני בניהול מלכ"רים. עבדתי במגוון עבודות בעולם המלכ"רים ויצאתי לשליחות מטעם הסוכנות היהודית ללוס אנג'לס. כיום מנכ"ל חברת מיינדסט מדיה ואסטרטגיה - חברת יעוץ ומדיה ירושלמית. נשוי לאביטל ואבא לשלו, יובל ומילה.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
אנחנו נמצאים בתקופה של קיטוב והקצנה והמחשבה על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני נראה רחוק מתמיד. שינוי פרדיגמה ותהליך של חשיבה מחדש הכרחי על מנת להתקדם אך אנו תקועים בנרטיבים של שמאל וימין. תנועת אנחנו מציעה צורת חשיבה שונה אשר יכולה להתאים לקשת רחבה של קהלים בחברה הישראלית ולרתום אותם לפעולות אשר יאפשרו שבירה של הסטגנציה אליה נקלענו.
אחד הרעיונות המרכזיים שהתנועה מקדמת הוא קונספט של חנינה הדדית בין ישראל והפלסטינים והכרה בעוולות שכל צד כלפי הצד שני מאז תחילת הסכסוך - חשיבה כזו, המכירה בניואנסים של הנרטיבים השונים, היא שהביאה אותי לתמוך בתנועה.
