הסיפור שלנו
תנועת אנחנו קמה כדי לבלום את תהליכי הפיצול הפנימי בחברה הישראלית. בין השנים 2015 עד 2020 יצאנו, ישראלים וישראליות מהימין ומהשמאל, למסע משותף כדי לחקור את המחלוקות הנוקבות בינינו מתוך כמיהה לפיוס. התחייבנו לחשוב תחילה במה צודק האחר ורק לאחר מכן במה הוא טועה. את מסקנות מסענו יצקנו לחזון שאותו אנו מכנים שותפות ישראלית.
סיפורנו הוא סיפור מסע ישראלי משותף. הצטרפו אלינו.
חברי וחברות התנועה
ישראל פיקרש – מנכ"ל התנועה
יליד נתניה ומתגורר כיום בגוש עציון. בוגר תנועת בני עקיבא וישיבת ההסדר אורות שאול. שירת כלוחם בחיל השריון. בוגר תואר שני במחלקה ליחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית כמצטיין דיקן. מחקר המאסטר שלו עסק במשא ומתן לשלום בין ישראל לרשות הפלסטינית בשנת אלפיים. שימש כמנחה קבוצות דיון על החברה הישראלית בקורס קצינים בבה"ד 1 מטעם עמותת גשר, וכמדריך בכנסת ובית המשפט העליון מטעם המרכזים ללימודי אזרחות ודמוקרטיה. ריכז את תכנית בתי הספר החרדים מטעם מוזיאון מגדל דוד בירושלים. שימש כמנחה סדנאות למנהיגות וערכים בצה"ל במרכז מורשת מנחם בגין וכמדריך סיורים בהר הרצל מטעם ההסתדרות הציונית. ריכז סדנאות עבור עמותת מומנטום המסייעת לחיילי צה"ל במעבר לאזרחות לקראת תום שירותם.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
סיפורי הוא סיפור של שינוי. כששירתי כלוחם צוות טנק ברצועת עזה בתקופת ההתנתקות ראיתי את החברה הישראלית נקרעת מבפנים. מבעד למשקפת הצבאית ראיתי גם את הסבל הפלסטיני תחת הכיבוש ואת מערך הטרור המוטמע בתוך האוכלוסייה. בבוקר שלאחר הנסיגה מחבל עזה צפיתי בעשן שעלה מבתי הכנסת שנותרו מאחור והוצתו על ידי הפלסטינים. חשבתי לעצמי שחייבים למצוא דרך חדשה שתביא ביטחון, חירות ושיווין ותמנע קרע בעם, וסבל יהודי או פלסטיני.
נולד בי הרצון לקחת אחריות ולתקן את המקולקל. פתחתי במסע אישי ארוך שנמשך עשר שנים להיכרות עומק עם ישראלים רבים: חרדים, חילונים, דתיים ופלסטינים מימין ומשמאל. השכלתי להבין שכולנו – יהודים, פלסטינים, דתיים וחילונים - צריכים להשתנות כדי להתחזק ביחד ולא אחד על חשבון השני. לכן הצטרפתי לגרעין המייסד של תנועת אנחנו.
אביעד שמילה – רכז תוכן
יליד קרית אתא ומתגורר כיום באפרת. בוגר תנועת בני עקיבא וישיבת ההסדר אורות שאול. שירת כחובש קרבי בחיל השריון. מוסמך לרבנות ובוגר תכנית לימוד לרבנות עיר ולחושן משפט בישיבת הר עציון ובעל תעודת גישור. בעל תואר שני בפילוסופיה יהודית מאוניברסיטת בר אילן. עבודת המאסטר שלו עסקה בפרשנות הרב קוק למורה הנבוכים. כיום עוסק בהוראה תורנית.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
במהלך שירותי הצבאי הוצבתי בהגנה על יישובים בגוש עציון. השמירות והסיורים הליליים הארוכים בשטח גרמו לי לתהות האם נוכל אי פעם להגיע לקיום חיים נורמאליים עם הפלסטינים?! משם יצאתי למסע אישי בו העמקתי את ההיכרות שלי עם החברה הישראלית לגווניה. התגבשה אצלי המסקנה שאף קבוצה בחברה הישראלית לא מציעה חזון המוביל להסכמה חברתית רחבה וארוכת טווח או לקיום חיים נורמאליים לצד הפלסטינים. הרעיונות הפוליטיים בחברה הישראלית סותרים זה את זה בתחום הישראלי-פלסטיני ובתחום של דת ומדינה. הסטטוס קוו במקרים רבים הוא מצג שווא שמחפה פעמים רבות על ריחוק הולך וגובר בין חלקי החברה הישראלית. לריחוק זה קיימות נגזרות מעשיות חמורות כגון הקצנה מכל עברי המפה הפוליטית, שימוש בכפייה, התבוללות, ובעיקר איבוד יכולת השיח בין הקבוצות השונות. אנחנו בסכנה.
אינני יכול להשלים עם היעדר מחשבה לטווח רחוק. אמירות כמו "יהיה בסדר" או "בעזרת ה' הכל יסתדר" אינן יכולות לעמוד לבדן. כבר לימדונו רוב חכמי היהדות לדורותיהם שה' עוזר רק למי שמשתדל לעזור לעצמו. תנועת אנחנו מציעה רעיונות חדשניים בשילוב צמיחה חברתית בטוחה ומדודה לפתרון בעיות הפנים והחוץ. לכן הצטרפתי לגרעין המייסד של תנועת אנחנו.
ניר ינובסקי - חבר התנועה
ניר הוא פעיל חברתי, ירושלמי בכל רמ"ח איבריו, בוגר תנועת השומר הצעיר, החבר בקהילה צעירה בשם "רימון" המתגוררת ומתנדבת בשכונת קריית היובל. הוא כיהן בהתנדבות כיו"ר המינהל הקהילתי "יובלים", ומוביל כיום יוזמת דיירים לקידום התחדשות עירונית קהילתית. הוא בוגר התכנית הבינתחומית למצטיינים של אוניברסיטת ת"א, והתיזה שלו בכלכלה התנהגותית עסקה בהשפעת הבדלים תרבותיים על התנהגות כלכלית בישראל. בחצי היובל האחרון פעל ניר בתנועות שלום רבות בזירה הישראלית פלסטינית, והיה ממקימי תנועת "מכתב הירושלמים: פשרה בירושלים בשביל ירושלים".
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
גדלתי בירושלים המשוסעת של שנות התשעים, ובשנות נעוריי יזמתי והשתתפתי באינספור הפגנות, מסעות הסברה וסמינרי דיאלוג בניסיון לקרב את רעיון ההסכם המדיני אל הציבור הירושלמי. ואולם, מחנה השלום שאליו אני משתייך נכשל במאבק על לב החברה הישראלית, ולנגד עיניי ראיתי כיצד התקווה מפנה את מקומה להקצנה ולאלימות.
כיום אני אב לשני ילדים קטנים, הגדלים בירושלים קיצונית יותר מזו שבה גדלתי אני, ירושלים שבה המתח שבין הזרמים השונים ביהדות מפורר את החברה היהודית מבפנים, והמתח שבין הישראלים לפלסטינים עלול להתלקח בכל רגע לאלימות חסרת מעצורים. במציאות זו, אני מרגיש שאני חייב להעניק לילדיי סיכוי לעתיד אחר, עתיד שבו ירושלים ממלאת את ייעודה כמוקד של סובלנות, רב תרבותיות ויצירה משותפת. לכן הצטרפתי לתנועת "אנחנו".
המסע האישי שלי הוביל אותי להבין כי הסכסוך הישראלי פלסטיני לא יכול להיפתר באמצעות כיפוף ידיים בין השמאל והימין בישראל, בין חילונים ודתיים, או בין תל אביב וירושלים. הבנתי שרק שותפות בין השבטים השונים המרכיבים את החברה הישראלית יכולה לחלץ את ישראל מן הבוץ שבו היא מתבוססת. את השותפות הזו מצאתי בתנועת "אנחנו", המבקשת לפתור את המתחים היסודיים המפוררים את החברה הישראלית, ופועלת ליצירת הסכמה ישראלית חדשה.
תמר גור - חברת התנועה
ילידת חיפה, כיום תושבת המושבה בת שלמה. בוגרת המכון לחינוך דמוקרטי B.A בחינוך, היסטוריה ומקרא בסמינר הקיבוצים וְ-M.A בתוכנית "רודרמן" תוכנית ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה בהצטיינות. תמר הוסמכה לרבנות ישראלית במכון ללימודי יהדות של התנועה הרפורמית (Hebrew Union College).
במשך השנים תמר לקחה חלק בקבוצות מנהיגות שונות כגון "פרס הנוער", המכינה לשירות ציבורי, ו"פורום הנשיא", פורום מנהיגים צעירים שעבדו לצד הנשיא פרס ז"ל. תמר עבדה והנחתה במשך השנים בפרויקטים בנושאי זהות וחברה, דת ומדינה, בתי מדרש פלורליסטים, ובתי ספר משלבים. כיום משמשת כחזנית ומנחת תפילות, מרצה ואקטיביסטית בתחום הדת והמדינה וממובילות תחום הליווי והנחיית זוגות לפני ואחרי חתונה, ועריכת חופות שיוויונית על ידי נשים. תמר נשואה לאריאל, אמא לנעמי ואביגיל.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
כרבה, אישה, ורפורמית בישראל אני נאלצת להתמודד עם קשיים רבים. אני נתקלת בהרבה שנאה, בורות ודחייה אשר נובעים, לתפיסתי, מהרבה פחד. פחד מאובדן השליטה, מהלא מוכר, ומדרכים אחרות שמאפשרות גיוון ועומק.
אני מאמינה שכאשר לא תהיה דרך אחת שולטת, מונופולית, אשר משאבים מוקצים רק לה, נוכל לאפשר עולם יהודי משמעותי ומגוון יותר בחברה הישראלית. נפחית את פחד של אורתודוקסים רבים מיהדות אלטרנטיבית, ואת הפחד של חילונים רבים מ"הדתה" ומסממנים יהודים מסורתיים.
תנועת אנחנו קוראת לכינון חוקה חדשה 'יהודית ודמוקרטית-פדראלית' בישראל. חוקה זו תאפשר משאבים עצמאיים לכל קהילה ישראלית דתית או תרבותית. כך יתאפשר לזרמים הדתיים בחברה הישראלית לחיות זה צד זה, בהפריה הדדית ומבלי לפגוע באחר. בחזון פלורליסטי זה אני מוצאת תקווה גדולה לחיזוק 'העמיות היהודית', ולהקטנת הפילוג ההולך וגדל בחברה הישראלית והיהודית-עולמית. משום כך הצטרפתי לתנועת אנחנו.
שירה פרידמן לב - חברת התנועה
שמי שירה פרידמן לב, בת 35 נשואה לנועם ואם לחמישה ילדים. אני במקור מירושלים ובעשור האחרון תושבת גוש עציון.
במקצועי אני רופאת נשים המשלבת עבודה בבית חולים ובקהילה.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
בסביבת העבודה שלי יש לי קולגות ערבים ישראלים רבים איתם אני בקשר מצויין, אך חווה את הסכסוך על בשרי בהיותי תושבת גוש עציון. אני מכירה באפליה נגד ערבים בהיסטוריה וכן בהווה, ומעוניינת לתקן אותה מבלי לוותר ולו במילימטר על האינטרס הישראלי ועל זכותנו לביטחון.
בשיחות ארוכות עם נציגי "אנחנו" נפגשתי עם חשיבה מעמיקה, היסטורית וכנה, שאינה מטייחת, ואינה מוותרת לאף צד. גישה המנסה להציע דרך אחרת לחשוב על הדברים.
אני מוכנה להודות בעוולות שלנו, ולבדוק - האם יש מי ששומע? האם יהיה צד שני שייקח אחריות על העוולות שלו, ויכיר ברצונו וזכותו של כל צד להיות פה?
נתאי הלפרין - חבר התנועה
בוגר תנועת בני עקיבא והחינוך הדתי ובוגר המדרשה למנהיגות חברתית, עין פרת. בשירותו הצבאי שירת בתור סמל לוחמים בפלס"ר 401 בחיל השריון. בוגר תואר ראשון בהצטיינות בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ) מהאוניברסיטה העברית. עם שובו לארץ מהטיול אחרי צבא, נתאי עבר לירושלים שם עבד בתור מנחה קבוצות בארגון גשר, ארגון הפועל לקידום חיים משותפים בין הקבוצות השונות בישראל, למען עתיד משותף לחברה בישראל ולעם היהודי בארץ ובתפוצות. נתאי עבד בתור עוזר של סגן ראש עיריית ירושלים, ולאחר מכן בתור יועץ מקצועי למנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. נתאי נשוי ליובל ומתגורר כיום בתל אביב.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
בילדותי גדלתי בסביבה דתית עם השקפות פוליטיות יחסית ימניות. כבר בבית הספר, הסכסוך הישראלי פלסטיני והשסעים בחברה הישראלית העסיקו אותי והניעו אותי לנסות ולפעול בזירה החברתית למען צמצום המחלוקות. מצאתי את עצמי בהפגנות רבות ולוקח חלק בפעילות של ארגונים פוליטיים וחברתיים הן מהצד הימני של המפה והן מצידה השמאלי. בשלב מסוים בחיי, התחוור לי שבכל הפגנה שאני הולך אליה ובכל פעילות פוליטית כזו או אחרת, אנו לעתים נוטים להציב סימן קריאה לעמדתנו. מסתגרים מאחורי חומה אידאולוגית, אשר מונעת מאיתנו לראות שלפעמים האמת נמצאת גם אצל המחנה האחר. מהר מאוד מצאתי את עצמי מתקשה להשתייך לצד פוליטי, או דתי וחיפשתי אחר קבוצות המביאות עימם שיח מורכב יותר מאשר הפרדיגמות המיושנות של שמאל אל מול ימין, או דתיים אל מול חילונים.
כך מצאתי את תנועת אנחנו - תנועה אשר כל החזון שלה והפעילות שלה מבוססים על היעדר החלוקות הדיכוטומיות שאנחנו נוטים לעשות ומנסה להעמיק את השיח ולהביא לשולחן הדיונים רעיונות חדשניים פורצי דרך. אני מאמין כי, רק באמצעות שותפות רחבה עד כמה שניתן ושבירת הפרדיגמות הקיימות בין שמאל וימין בישראל, ניתן בכלל להתחיל ולדבר על דרכי התמודדות עם הסכסוך הישראלי פלסטיני ולהוציא את החברה הישראלית מהאדישות לסכסוך ולשסעים הרבים שמעיבים עלינו כחברה.
שלומית ולך מזור - חברת התנועה
גדלה בירושלים במשפחה ציונית מאוד, שנטתה למה שהוגדר בזמנו כ'שמאל', בה תמיד התקיימו דיונים אקטואליים ערים סביב שולחן האוכל. כיום גרה בהרצליה עם בן זוגה ושלושת ילדיהם. מומחית בפיתוח והובלה של תכניות מנהיגות. היתה מהצוות המצומצם שהקים את תכנית צוערים לשירות הציבורי ומהצוות שהקים את "קריאת כיוון"- המכינה לשירות הציבורי. בהמשך שימשה כיועצת לתכניות של מעוז ושל ישראל 2025. מייסדת ומנהלת המוצר של "מקדמיה- Workfully in the new world" שמטרתה לעודד מנהיגות אותנטית בקרב עובדים ומנהלים ולסייע לאנשים לנתב את הקריירה שלהם בעולם העבודה לעשייה רבת השפעה.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
גדלתי וחונכתי תחת התפיסה ש"אין לנו ארץ אחרת". אני מאמינה שבעוד שאי ההסכמות ביננו על דרכי הפעולה יכולות להיות רבות וכואבות, המוטיבציה והרצון שארצנו תפרח, תשגשג ותבטיח ביטחון לילדינו ונכדינו הם משותפים וחוצי מגזרים ומפלגות. הפילוג ההולך ומחריף בין חלקי החברה אינו מאפשר דיון חברתי אמיתי על סוגיות מפתח מהותיות ומסכן את עתידנו. למען עתיד ילדיי אני רוצה לפעול על מנת לעשות את שביכולתי על מנת לאחות את השסעים ולפתרון בעיות שורשיות ומהותיות.
ענת שטיין קפסוטו - חברת התנועה
ילידת רעננה, כיום תושבת וחברת הקיבוץ המתחדש חנתון. בוגרת תואר ראשון בהיסטוריה ובלימודי יהדות באוניברסיטה העברית ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה בהצטיינות.
ענת היא אשת חינוך שהתחילה את דרכה כמדריכת טיולים בחוגי סיירות וב"חברה להגנת הטבע". לאחר הצבא ענת התנדבה כשליחה במחנות קיץ בארה"ב מטעם הסוכנות היהודית ובהמשך הדריכה ואף ניהלה במשך כמה שנים את תכניות הקיץ של תנועת הנוער היהודית – אמריקאית "יהודה הצעיר" בישראל. לאחר מכן השלימה את לימודי תעודת ההוראה והפכה למורה להיסטוריה, מחנכת ורכזת שכבה בתיכון "אורט גרינברג" קריית טבעון. במשך השנים ענת לקחה חלק בקבוצות מנהיגות שונות ואף הובילה פרוייקטים שונים של מפגשים בין נוער יהודי ובדואי בחברה הישראלית. היא השתתפת בקורס "נשים מנהיגות לשלום" של יוזמת ז'נבה.
ענת נשואה לאיתי ואמא ליותם ולחגי.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
במאז שאני זוכרת את עצמי אני מוטרדת ועסוקה במצב המדיני ובסכסוך היהודי – פלסטיני. למדתי בתארים השונים בהיסטוריה על ההיבטים השונים של הסכסוך ואני מלמדת על ההיסטוריה של הסכסוך בכל שנה תלמידים בכתות י"א, עונה על שאלותיהם ובעיקר מעלה בכיתה שאלות בלתי פתורות. בשנים האחרונות אני מרגישה ייאוש בחברה הישראלית מעיסוק בנושא הסכסוך, התחושה היא שאין פתרונות ולכן יש להמשיך במצב הקיים כמו שהוא. אני לא מזדהה עם תחושת ייאוש זו - היא מסוכנת בעיניי. הניתוח שלי של ההיסטוריה הרחוקה והקרובה מעלה כי לא מוצו כל הפתרונות ובהחלט לא נוסו כל הניסיונות בכדי שנוכל לחיות בשלווה ובשלום עם שכנינו וגם בתוך עצמנו. הצטרפתי לתנועה מתוך ההכרה בכך שאני לא מוכנה לקבל את המצב כמו שהוא. המצב הקיים מעוות, לא מוסרי, מסוכן, פוגע בפלסטינים וגם מפורר את החברה הישראלית מבפנים. לכן שמחתי מאוד לגלות שיש אנשים חכמים שמקדישים את מרצם ואת אונם בכדי לתכנן באופן שקול ומוקפד תמונת עתיד למדינת ישראל שתאפשר שלום ושתי מדינות לשתי קהילות, ללא פגיעה בצביון היהודי של מדינת ישראל שהוא בעיניי הכרח. ההבנה שפתרון כזה אפשרי רק בעזרת הברית ההיסטורית בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני נכונה מאוד בעיניי. החלטתי להצטרף ולתרום מזמני בכדי להפיץ את הרעיונות שנותנים אפשרות לעתיד בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אורי כרם - חבר התנועה
נשוי +4 , מתגורר באפרת שבגוש עציון, עוסק ברכש ולוגיסטיקה כ 15 שנה. גדלתי בחינוך של הציונות הדתית ולמדתי כשנה בישיבה לפני הגיוס לצבא.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
על אף ששמה של התנועה שבה גדלתי ואני חלק ממנה הוא הציונות הדתית, חוויה האישית שלי היא שבהרבה מהנושאים כבדי המשקל המונחים לפתחנו התנועה לא עמלה והשכילה להציג פתרונות ראויים לטווח הרחוק. בהרבה מהמקרים היא האמינה שהדברים ייפתרו מעצמם עם הזמן...
לכן שמחתי מאוד לשמוע על תנועת אנחנו שבצורה ייחודית מציעה התייחסות ופתרונות למגוון רחב של אתגרים ובעיות בחברה הישראלית וקושרת אותם זה בזה, מתוך הבנה שלא ניתן להפריד בין הסוגיות השונות. בנוסף, אני רואה חשיבות רבה בעובדה שכל צד ומגזר בחברה הישראלית, יפעל לבירור עצמי וייקח אחריות על הכשלים והחסרונות בצד שלו ויפעל לתקנם. גם את זה מצאתי בתנועת אנחנו.
בן בורנשטיין - חבר התנועה
דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בוגר תואר ראשון ושני מהאוניברסיטה העברית. מחקריי האקדמיים עוסקים באלימות פוליטית, קרבניות, ובדינמיקה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על רקע מגוון תרבותי עמוק. כמו כן, אני עוסק במחקר וייעוץ עבור גופים ציבוריים ופילנתרופיים בתחומי מדיניות, הערכה ואסטרטגיה. פעיל במגוון קבוצות חשיבה ועשייה בחברה האזרחית העוסקות בהווה ובעתיד של המרחב המקומי הקונפליקטואלי. עוסק במוסיקה ויצירה. חיפאי במקור, ומתגורר בשנים האחרונות עם משפחתי בירושלים.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
בארון אלבומי התמונות אצלנו בבית, היה מקום של כבוד ל"אלבום הפציעה". זה היה אוסף גזרי העיתונים מתקופת האינתיפאדה הראשונה שסיפרו סיפור מבלבל למדי, עבור ילד קטן, על הפציעה הקשה של אבי בפיגוע דקירה, כשנה לפני שנולדתי. כמי שגדל בסביבה מעורבת מבחינה פוליטית, דתית, תרבותית ומעמדית, "הסכסוך" תמיד הגיע אלי מכיוונים שונים, דרך פילטרים שונים. ומאז ועד היום, אני מגשש בעקביות, כמעט באובססיביות, אחר נקודות מבט שונות על האלימות והסבל הנובעים מהסכסוך. אולי מתוך אמונה ששלום של אמת, יכול להגיע רק מאיסוף כל שברי המציאות המפוזרים אצל אנשים שונים.
היום אני יודע, הסכסוך היהודי-פלסטיני והקיטוב הפנים-יהודי קשורים בעבותות זה בזה. הסכסוך הלאומי מקפל בתוכו את כל מה שמפריד בין היהודים הישראלים לבין עצמם – היחס לקולקטיב ההיסטורי, גבולות הסולידריות, המתח בין זכויות לבין שייכות והביקורת כלפי המדינה. הוא מהווה משבר מתמשך, גם עבור קורבנותיו הסמליים – החברות היהודית והפלסטינית, אבל קודם כל עבור מי שנפגע ממנו באופן ישיר. מי שנדרס מעוצמתה של יישות צבאית שרואה בו איום, ומי שמשלם מחיר דמים בלתי נסבל רק בגלל מי שהוא.
אז הצטרפתי לתנועת "אנחנו", כי הכאב צריך להיפסק. כשאנחנו לא מרגישים "עם", אנחנו יכולים לחיות בשלום במרחב הפרטי, לחוות יציבות, משפחה והצלחות. אבל הפרטיות הזו היא חרב פיפיות – היא מה שמאפשר לנו לצמוח, אבל גם מה מונע מאיתנו להרגיש את הבערה. אז אומר כן ליוזמה שמחזירה אל השולחן את מה שבוער, את מה שלא ייעלם. אבל אני אומר כן, גם לאסופת האנשים שמבינים שלא מספיק לזעוק תוך התחפרות בשוחות אידיאולוגיות ומחנאיות, אלא חותרים לשינוי ממשי ובר קיימא. כזה שלא יהיה מנותק מהכאבים והחלומות של תושבי הארץ היהודים והערבים, אלא יישען על יסודות 'אנחנו' חזקים. את היסודות צריך עוד לבנות, אבל זו בעיני, נקודת הפתיחה היחידה שממנה אפשר לצאת לשלום.
משה צחור - חבר התנועה
גדל בגוש עציון, מתגורר כיום בנתניה. פרש מצה"ל בדרגת סא"ל בחיל התותחנים וממשיך לשרת במילואים באוגדה סדירה. בוגר תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בוגר תואר שני בתוכנית לניהול וישוב סכסוכים ומשא ומתן באוניברסיטת בר אילן ובעל תעודת מגשר . נשוי ואב לחמישה. אימץ לעצמו את הגותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל בנושאי יהדות, עם ישראל ומדינת ישראל. משה החל לעסוק בכתיבה (שירית ופזמונאית). בכתיבתו ניתן למצוא תכנים פופולריים של העצמה אישית וכן ביקורת על המצבים החברתיים, ערכיים, דתיים ומדיניים המתרחשים בדורנו באופן קבוע ומעת לעת.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
המציאות הנוכחית מעלה אצלי אמוציות רבות כנגד עוולות וכנגד מצבים של צביעות וראיית האישי כערך מוביל. אני מעורה באופן אישי ורגשי בסוגיות של דת ומדינה, סוגיות מדיניות וסוגיות פוליטיות. מתוך ראיה היסטורית, אני חושב שלא הצלחנו ללמוד ולהפנים את הצורך בתיקון המצב החברתי והמדיני כפי שבא לידי ביטוי בימי בית ראשון ובית שני. אני חושב שהדרך הקיימת, בה הולכת מדינת ישראל, תביא למציאות רעה במישור החברתי והמדיני. חוויתי במהלך שנות שירותי הארוכות בצה"ל התפכחות מאתוסים ציוניים שמאוד רווחים במקום גידולי (דוגמת קדושת השטח ודוגמת הקרבת החיים למען ערכים לאומנים המנציחים את המלחמה) ומכאן באה ההבנה העמוקה שמשהו עמוק בפרדיגמת החשיבה שלנו חייב להשתנות. מצאתי בתנועת 'אנחנו' רעיונות פורצי דרך ומשני תפיסה. רעיונות שבסיסן הכורח בשינוי עבור מציאות טובה יותר במרחב.
צוריאל שופמן - חבר התנועה
ירושלמי רוב חיי, בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ותואר שני בניהול מלכ"רים. עבדתי במגוון עבודות בעולם המלכ"רים ויצאתי לשליחות מטעם הסוכנות היהודית ללוס אנג'לס. כיום מנכ"ל חברת מיינדסט מדיה ואסטרטגיה - חברת יעוץ ומדיה ירושלמית. נשוי לאביטל ואבא לשלו, יובל ומילה.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
אנחנו נמצאים בתקופה של קיטוב והקצנה והמחשבה על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני נראה רחוק מתמיד. שינוי פרדיגמה ותהליך של חשיבה מחדש הכרחי על מנת להתקדם אך אנו תקועים בנרטיבים של שמאל וימין. תנועת אנחנו מציעה צורת חשיבה שונה אשר יכולה להתאים לקשת רחבה של קהלים בחברה הישראלית ולרתום אותם לפעולות אשר יאפשרו שבירה של הסטגנציה אליה נקלענו.
אחד הרעיונות המרכזיים שהתנועה מקדמת הוא קונספט של חנינה הדדית בין ישראל והפלסטינים והכרה בעוולות שכל צד כלפי הצד שני מאז תחילת הסכסוך - חשיבה כזו, המכירה בניואנסים של הנרטיבים השונים, היא שהביאה אותי לתמוך בתנועה.
יואב אנדי - חבר התנועה
שמי יואב אנדי אני נשוי לשירה ואב לארבעה ילדים. אני חי בגליל בקיבוץ חנתון ועומד בראש מדרשת חנתון העוסקת בלימוד, עשייה ויצירת מנהיגות לחברה ולמדינת ישראל. בעל תואר ראשון בתולדות ישראל, תואר שני בניהול ויישוב סכסוכים והסמכה רבנית ממכון שכטר. מייסד גרעין ההתיישבות שהקים מחדש את קיבוץ חנתון ומייסד ועומד בראש מדרשת חנתון.
משנות חיי הבוגרים אני בעולם החינוך, הקהילה והציבור. אני לומד, מלמד, מכיר, אוהב וכואב את הארץ ואת עולם היהדות והציונות. אני מאמין שפעם הכוח שעמד לרשות העם היה דל והאתגרים היו כבירים, ואילו היום כוחנו רב והאתגרים המונחים לפתחנו פחותים – אך בכל זאת אנו לא משכילים להוביל את החברה והמדינה שלנו לעתיד של שלום ותמונת עתיד משותפת שכולנו נוכל לאחוז בה. זה אפשרי אבל עלינו לעשות בנחישות ובאנושיות.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
אני חושב שהפסקנו להאמין בשלום ובפתרון לשלום. אנשים דתיים מאמינים בתחיית המתים ובביאת המשיח יותר מאשר בשלום מעשי ידי אדם. בעיני זה עיוות גדול השייך לצורת חשיבה גלותית שנותרה בנו.
בחרתי להצטרף לתנועת אנחנו כי אני חושב שלמרות שהמצב סבוך, ולמרות שככל הנראה לא יהיה שלום ישראלי-פלסטיני בעתיד הקרוב – עדיין אסור לנו להסתפק בניסיונות לצמצם את הסכסוך, לנהל אותו או להתייאש מהמצב. כל המאמצים החלקיים הללו לא ייצרו כאן עתיד טוב ומיטבי לילדים ולנכדים שלנו. כפי שאנו משקיעים בביטחון ישראל עלינו להשקיע גם בנתיב שיוביל אותנו לחיים משותפים של שלום. אמנם זה לא תלוי רק בנו - אבל לפחות מחצית המציאות בידיים שלנו.
אני מאמין במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בנשימה אחת, ואני חש שהחזון הזה בסכנה גדולה ויתכן שנתעורר מאוחר מדי. לכן אני מאמין שעלינו לאמץ חזון ארוך טווח ולהיות נכונים לצעוד בתלם ארוך ולעבוד קשה כדי ליצור תמונת עתיד משותפת שכולנו נוכל להסכים ולסמוך את ידינו עליה - ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים כאחד. אין ספק שהדרך לשם לא תהיה קלה - אך אם לא נשאף לשם לעולם לא נגיע. מסיבות אלה הצטרפתי לתנועת אנחנו.
דרור משה אהרוני - חבר התנועה
גדל בנתניה, וכיום גר עם משפחתו ברחובות. בוגר תנועת הנוער "חוגי סיירות", עתודאי, שירת כחזאי מזג אויר בח"א ופיקד על תחנת קליטת לוויינים בבסיס פלמחים. בוגר תואר שני בפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשמונה השנים האחרונות עובד כחבר צוות הוראה במרכז שוורץ\רייסמן לחינוך מדעי.
?למה הצטרפתי לתנועת אנחנו
גדלתי בבית נטול שיח פוליטי, וכך למדתי להכיר ביכולת הבחירה שלי באם ומה לצרוך מהתקשורת. לאורך חיי יצא לי לקרוא כתבות רבות וסיקורים של אירועים שהייתי נוכח בהם ותמיד התאכזבתי קשות להבין עד כמה האמת מעוותת למען מסר נסתר כזה או אחר. הסקתי שאם ברצוני לדעת מה באמת קורה עלי לחקור את העובדות בעצמי. לכן תמיד נהגתי קודם להקשיב לדעות של בני\ות השיח שלי לפני שהבעתי את הגישה הצנועה שלי. באופן זה למדתי, לצערי, שאנשים נוטים לאמץ עמדות פוליטיות בשרירותיות מבלי שהם מבינים את מלוא ההשלכות או הקדישו לכך תשומת לב מספקת.
משום כך למדתי שאין לי במי לבחור. לא מצאתי אף מועמד\ת רציני\ת שתואם\ת את עמדתי. לצד זאת תמיד הייתה לי גישה פציפיסטית – למרות שגדלתי בשכונה עם שיעור אלימות די גבוה מצאתי את עצמי בוחר שוב ושוב לא להמשיך את מעגל האלימות ולהפסיק אותו. היה לי ברור שאלימות תביא יותר אלימות.
בנקודה הזו פגשתי בחוג בית את הרעיונות של תנועת אנחנו. התנועה הפיחה בי תקווה שאכן יש אפשרות למצוא פתרון למשבר הישראלי-פלסטיני. מצאתי בחברי התנועה את אותם אנשים שמצאו את הזמן לעשות את המחקר שאני מעולם לא התפניתי לעשות, והצליחו לענות לשאלות השונות שלי ולתת לי את הביטחון שקיימת כאן כנות וניסיון אימתי לייצר שינוי חיובי במדינה. משום כך החלטתי להצטרף לתנועה ולתרום מזמני ויכולותיי לקידום המסר לתקווה לעתיד טוב יותר במזרח התיכון ובישראל בפרט.
דנה לנצמן - חברת התנועה
גדלתי במשפחה חילונית בתקוע, וכיום אני מתגוררת בירושלים. לתחושתי, חווית חיי במרחב זה של הסכסוך לא איפשר לי להתעלם ממנו ולחיות את חיי מבלי להדרש לו. אני מאמינה שהחתירה לסיום הסכסוך עם הפלסטינים היא לכל הפחות אילוץ קיומי ומוסרי שאסור לנו להתעלם ממנו. מעבר לכך אני חשה שהשאיפה לדו קיום ולחיים משותפים בשלום הם מאבני היסוד של קיומנו הרוחני בארץ-ישראל, החילוני והדתי.
יהושע רבינוביץ - חבר התנועה
עליתי לארץ מארה"ב כדי ללמוד בישיבה ולהתגייס לצה"ל. תושב גוש-עציון בהווה ונשוי פלוס 3. בוגר תואר ראשון בתולדות עם ישראל וחוקר את הנושא באופן פרטי. בתור מורה-דרך הדרכתי עשרות קבוצות מכל הסוגים ומכל הקשת הפוליטית, ובכלל זאת גם קבוצות רבות עם דגש גיאופוליטי ושאלות של מרחב וזהות.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
במהלך עבודתי עם קבוצות מגוונות כמורה-דרך חשתי שהעמים השוכנים בציון זקוקים לחשיבה אחרת ושונה - ציונית ואידיאליסטית, אך גם מפוקחת, הבנויה על אדני המחקר והאקטואליה. מהלך מדיני שמכיר מחד בעלוות שנעשו בשני הצדדים, ומאידך בנרטיב ההיסטורי העמוק של שני הצדדים. כמו רבים אחרים, הבנתי שהפתרונות שנמצאים כעת על הפרק בשיח הציבורי אינם ישימים או לא רצויים. ערכתי מספר פגישות עם מנכ"ל התנועה ומיד חשתי שיש כאן עשייה ברוכה ורצינית. במיוחד התרשמתי מגישת החנינה המשותפת שבליבת החזון של התנועה. שמחתי להצטרף!
דיוויד איסטמן - חבר התנועה
דיוויד איסטמן עלה לארץ מבולטימור בשנת 2010 והתגייס לגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. עם שחרורו מצה"ל עבד בחברת Hibba Israel-in-Touch בארגון טיולי תגלית לישראל. לאחר נישואיו עבר לגור בנווה דניאל בגוש עציון בשנת 2013, ולאחר לידת בתו הראשונה עבר להתגורר עם משפחתו בעיר מודיעין. דיוויד הנחה את הפודקאסט “Peace Talks” שחקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתוך האזנה לקולות השונים משני הצדדים - כדי להבין את הסכסוך לעומק ולדון על פתרונות אפשריים לסכסוך.
למה הצטרפתי לתנועת אנחנו?
גדלתי בבית דתי-ציוני ומגיל צעיר מאוד האמנתי שלישראל יש את הזכות המלאה על כל ארץ ישראל. באותן השנים תפסתי את הסכסוך של ישראל עם הפלסטינים דרך העדשה הפשטנית של "טוב מול רע".
באמצע השירות שלי בצה"ל התחלתי לפקפק באמיתות היהדות, ובסופו של דבר וויתרתי על אמונתי הדתית. התחלתי להסתכל על הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט חדשה והגעתי למסקנה שלשני הצדדים יש הרבה מה ללמוד אחד מהשני וששלום בין שני העמים ידרוש אומץ וחשיבה חדשנית. מסעי האישי שלי להבנת הסכסוך הוביל אותי ליצור ביחד עם חברי את הפודקאסט “Peace Talks”. במסגרת זו היה לי הכבוד לראיין את ישראל פיקרש ולהתרשם עמוקות מחזון 'שותפות ישראלית' של תנועת אנחנו. עיון מעמיק במסמכי התנועה חשף בפני גישה מעשית ומתוכננת בקפידה להגשמת חזון התנועה באמצעות תהליך ארוך טווח, מתמשך ושיטתי.
לפיכך, לאחר ששמעתי הצעות רבות לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הגעתי למסקנה שהחזון שמציעה תנועת אנחנו הוא בעל הסיכוי הגדול ביותר לריפוי השסעים בחברה הישראלית ובניית גשר של שלום בין הישראלים והפלסטינים.
