בין דתיים לחילונים בישראל קיימת מערכת יחסים של משחק סכום אפס כתוצאה בלתי מתוכננת של מדיניות "כור ההיתוך" שהונהגה בשנותיה הראשונות של המדינה. מטרת כור ההיתוך הייתה להטמיע בחברה הישראלית את "הישראליוּת" המבוססת על שני מעגלי הזהות, על לאומיות יהודית ועל אזרחות פרטית, וכן על ביטולן של כל הזהויות הקבוצתיות האחרות בחברה היהודית ובחברה הערבית ("המגזרים"). לשם כך, נטלה המדינה על עצמה תפקיד חינוכי, דתי ותרבותי מעצב וריכזה בידיה סמכויות רבות. לפיכך, קם צה"ל כצבא עם מחנך, וכן התמסדה מדיניות שנועדה לאכלס את אזורי הפריפריה בקיבוצים ובעיירות פיתוח, וכן נחקק חוק חינוך ממלכתי (1953) ששאף לבטל את החינוך המגזרי של המפלגות השונות שהיה נהוג בתקופת המנדט הבריטי. נוסף על כך, עוצב מבנה המשק הישראלי כריכוזי, כך שיופעל מנוף כלכלי על כל מי שעשוי היה להתנגד לכור ההיתוך. לדוגמה, שירותי הבריאות הציבוריים היו תלויים בַּחֲברוּת בארגוני עובדים בעלי אוריינטציה פוליטית כמו קופת החולים הכללית של ההסתדרות.

אך מדיניות כור ההיתוך יצרה גם תגובת שרשרת בלתי מתוכננת. כל עוד מנסה המדינה לכפות זהות הומוגנית לאומית וחילונית על חברה הטרוגנית ומגוונת, וכל עוד רוצות הקבוצות הדתיות השונות במערכת חינוכית עצמאית ובכפייה של צביון דתי כללי, הרי שבהכרח תיגרר המערכת הפוליטית להליכי חקיקה בתחום הדת והחברה. רק אם תכריז המדינה שהיא אינה עוסקת בנושאים הללו, היא תוכל להימנע מתוצאה זו. משום כך, לאורך השנים העמיקה מעורבות הדת והמדינה זו בזו והמערכת הפוליטית נאלצת להכריע כל העת במחלוקות בין דתיים לחילונים. מחלוקות אלו מאופיינות בהנחות מוצא ערכיות הפוכות וסותרות, ולפיכך הניסיון להכריע בהן מוביל למבוי סתום שאינו פתיר - למשחק סכום אפס בין הצדדים שבו רווח של צד אחד הוא בהכרח הפסד לצד האחר.

יש לציין כי החל מהמהפך שחל בשנת 1977 ועליית מפלגת הליכוד לשלטון קרסו חלקים ניכרים ממדיניות כור ההיתוך הישראלי, כמו ריכוזיות המשק ההסתדרותי. החברה הישראלית החלה להכיר במרקם התרבותי המגוון הקיים בקרב אזרחי ואזרחיות ישראל, אך למרות זאת לא החליפה מדינת ישראל את התשתית החברתית שלה. מוסדות חינוכיים ותרבותיים רבים מתקופת כור ההיתוך עדיין קיימים ועדיין חותרים לעצב את ישראל על בסיס לאומיות יהודית ואזרחות פרטית בלבד, ובהתאמה לכך, עדיין קיימים גם המפלגות הדתיות ומוסדות הדת הממלכתיים.