ישראל והציר האיראני

מאז מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר חיילי צה"ל וקהילת המודיעין הישראלית הוכיחו גבורה ותושייה רבה במלחמתם בציר האיראני. מתקפת הביפרים כנגד מפקדי חיזבאללה בספטמבר 2024 והפגיעות הקשות שנחלנו לציר האיראני במהלך השנה החולפת הביאו למצב חסר תקדים - איראן נמצאת במצוקה הקשה ביותר מאז הקמת המשטר האייתולות. ההישגים הצבאיים הללו סימנו מפנה אסטרטגי בגישתה של ישראל. אנו מסרבים להמשיך להכיל את איומי הטרור מסביבנו. אנו פועלים כדי לגדוע אותם מבעוד מועד.

אך ההצלחות הללו מסתירות מציאות מורכבת יותר. במקום שהיחלשות הציר האיראני וגדיעת איומי הטרור תפתח עבורנו דלת לשקט אזורי, המציאות הנוכחית מובילה לאחד מארבעה תרחישים מסוכנים: ראשית, שיקום מערך הטילים האיראני מגדיל את הסיכוי לסבב לחימה שני בין ישראל ואיראן. תרחיש זה צפוי לכלול פגיעות נוספות בעורף הישראלי. שנית, התרחבות ההפגנות באיראן מעידה על סכנה ממשית לפריצתה של מלחמת אזרחים פנים-איראנית אשר תידרדר למאבק אזורי רחב. שלישית, קיימת גם אפשרות המחברת בין התרחישים. קריסת משטר האייתולות, אנרכיה אזורית וסבב מלחמה שני בין ישראל ואיראן באבחה אחת. רביעית, מאזן אימה. המצב הקיים מתקבע באמצעות הסכם מדיני או מאזן אימה צבאי. בתרחיש זה ארגוני הטרור הממומנים על ידי איראן ממשיכים לתקוף אותנו ומציתים מלחמות.

ארבעת התרחישים הללו טומנים בחובם סכנות רבות. עלינו הישראלים מוטלת החובה להיערך כדי להגן על עצמנו. אולם דווקא משום כך עלינו לשאול את עצמנו – לאן אנחנו רוצים לנווט? מהי האסטרטגיה האזורית שלנו? כיצד נבטיח את עתידם של ילדנו ונכדינו בעשורים הבאים?

הפגנת סטודנטים באיראן, 20 בספטמבר 2022. צילום: Darafsh

הקצנה אזורית

אם קריסת משטר האייתולות תתרחש היא תהווה אירוע חיובי ביותר בתולדות מדינת ישראל ועמי האזור. משטר רצחני זה אחראי באופן ישיר למותם של אלפי ישראלים לאורך שנות קיומו ולערעור היציבות במזרח התיכון. עלינו לייחל למפלתו.

אך לצד זאת עלינו להודות שנפילת המשטר האיראני אינה צפויה להוביל לעתיד ראוי עבור ילדי ישראל. כבר עתה אנו עדים להתחזקותו של ציר סוני קיצוני ברצועת עזה ובסוריה. ציר זה כולל מגוון ארגוני טרור כמו חמאס, דאע"ש, קבוצות בתוך משטרו של אחמד א-שרע בסוריה וארגונים נוספים. מתקפת ה-7 באוקטובר והטבח הנורא שאירע לדרוזים בסוריה הנן עדויות נוקבות לסכנות הטמונות בציר הזה.

אך למרות זאת, בניגוד למשטר האייתולות האיראני, הציר הסוני הקיצוני זוכה גם למטריית הגנה בינלאומית. מדינות כגון טורקיה וקטאר מעניקות לארגונים הללו תמיכה עקיפה ובו זמנית הן נהנות מברית מתהדקת עם ארה"ב. כך למשל הנשיא טראמפ הצהיר כי הוא עשוי למכור לטורקיה מטוסי F-35 וקטאר שדרגה את קשרי ההגנה שלה עם ארה"ב. אחת ההשלכות של התהדקות היחסים הזו היא הגבלת חופש הפעולה של צה"ל ברצועת עזה.

בד בבד, דווקא הציר הסוני המתון הולך ונחלש. הנורמליזציה עם סעודיה רחוקה מתמיד בשל התנגדותנו למדינה פלסטינית, וסעודיה ואיחוד האמירויות מתעמתות זו עם זו דרך שלוחיהן בתימן. כל עוד התרחישים היחידים הם אנרכיה או סבבי לחימה, הקהילה הבינלאומית תעדיף שקט מיידי על חשבון האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. אם לא נקדם את הסכמי הנורמליזציה עם הציר הסוני המתון, העולם ימשיך לחזק את הקבוצות הקיצוניות המוכנות להבטיח שקט מידי.

לאור זאת, יהיה זה עיוורון אמיתי להציג את תוצאות מלחמת חרבות ברזל כניצחון מוחלט. בין אם משטר האייתולות יקרוס ובין אם לאו - האמת היא שישראל רק עוברת מהכלה להתשה. מהכלת איומי הטרור המופנים נגדנו להרחבת מלחמת ההתשה שלנו עם אויבנו.

לפני ה-7 באוקטובר האמנו שכוחנו הצבאי מספיק כדי לנהל את הסכסוך עם הפלסטינים ולהמשיך את הכיבוש לנצח. אך התוצאות הכואבות והנוראיות של מתקפת הטרור לימדו אותנו שאין לנו מספיק חיילים להגנה בו זמנית על כל גבולותינו.

העם היהודי בארץ ישראל תמיד יהיה מיעוט אזורי בלב המרחב הערבי והמוסלמי. הדבר היחיד שיכול להשתנות הוא טיבם של יחסנו עם שכנינו. כל עוד יחסינו עם עמי האזור ימשיכו להיות עוינים - אנו ניאלץ למתוח את כוחותיו של צה"ל יתר על המידה עד שנגיע לכדי קריסה. רק אם נחתור לשותפות חיובית עם עמי האזור אנו נוכל להפחית את האיומים המופנים כנגדנו ולהבטיח את קיומנו בארץ ישראל.

נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג בפגישה מדינית עם נסיך הכתר של אמירות אבו דאבי מוחמד בן זאיד, 30 בינואר 2022. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ.

סף היכולת

מאז ה-7 באוקטובר חזיתות הלחימה שלנו התרחבו משמעותית. עתה הם כוללים מעגלים רחוקים כגון איראן ותימן, וכן מעגלים קרובים בעזה, לבנון, סוריה, הרחבת כוחות בבקעת הירדן וצורך להשקיט את הגדה המערבית. זו הסיבה בגינה צה"ל מתכוון להרחיב את שירות המילואים ל-70 יום בשנה בעתיד הקרוב.

היתרון של ארגוני הטרור בחזיתות הללו טמון דווקא בחולשתם. לא נדרשים משאבים רבים כדי לגייס מחבלים לחמאס. לעומת זאת אחזקתו של צה"ל היא יקרה ועתירת משאבים. לכן הארגונים הללו תמיד יכולים להתיש ולהציף את מערכת הביטחון שלנו. זו הסיבה בגינה המבצעים הצבאיים שביצענו באזור ג'נין וטול-כרם הובילו לתוצאות מאכזבות. אמנם חלה ירידה בכמות הנרצחים הישראלים מטרור בגדה המערבית בשנת 2025 יחסית לשנתיים הקודמות, אך עדיין מדובר בעלייה לעומת השנים 2016-2019, שם הושגו תוצאות טובות יותר במאמץ קטן בהרבה.

המסקנה היא שאנו נאלצים להתאמץ ולמתוח את כוחנו הרבה מעבר ליכולתנו. הגישה של הרחבת השליטה בשטחים מעבר לגבולות ישראל - בין אם ברצועת ביטחון בסוריה או הרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון - היא שמסכנת את חיילינו. בתנאים הללו חופש הפעולה הבינלאומי של צה"ל מצטמצם, לא יהיו לנו מספיק חיילים לכל החזיתות, ומחלוקות פנימיות חדשות יוסיפו להתעורר - למשל בנוגע לגיוס החרדים או להקמת מאחזי נח"ל ברצועת עזה. זוהי טבעה של מלחמת ההתשה שאנו כלואים בתוכה. אין זה משנה אם אויבנו משויכים לאיראן או לכוחות אחרים.

יציבות ארוכת טווח

לפיכך חיוני שנחשב מסלול מחדש: מחד עלינו להמשיך להילחם בטרור בכל צורותיו, ומאידך עלינו להסכים לקדם זכויות אדם פלסטיניות – ובכלל זאת עלינו להתקדם לעבר מדינה פלסטינית בעתיד הרחוק. רק כך נוכל לחזק את הכוחות המתונים במזרח התיכון. מבין שלל הקבוצות המרכיבות את העם הפלסטיני, רק הערבים בישראל אשר קיבלו זכויות אזרחיות נמנעו מלתקוף אותנו לאחר ה-7 באוקטובר.

אמנם אין להכחיש שתהליך הפיוס עם הפלסטינים אינו צפוי להיות קצר ולהוביל לתוצאות מיידיות. הניסיון לימד אותנו שקיימות סכנות רבות בהקמתה של מדינה פלסטינית. לכן בשונה מהסכמי אוסלו יהיה עלינו לשמור על חופש הפעולה של צה"ל בכל תרחיש, ואנו חייבים גם להגדיר מראש כיצד נפתור את כל סוגיות הליבה.

אך השלב הראשון בחתירה להקמת מדינה פלסטינית לא נועד להוביל למזרח תיכון חדש. הברירה האמיתית הניצבת בפנינו היא בין התשה מתמשכת לבין יציבות ארוכת טווח. מטרת השלב הראשון היא לייצב את מצבנו הפנימי, הביטחוני והבינלאומי - על אף שלצערנו הטרור ימשיך להכות בנו בעתיד הנראה לעין. כל שאר הסכנות הטמונות בהקמת מדינה פלסטינית קיימות כבר היום ממילא. אין לנו מה להפסיד. משום כך השלב הראשון בתהליך המדיני הוא פנים ציוני ואינו תלוי בשותפים פלסטינים. עלינו להניח חזון מדיני על השולחן.

לאחר מכן בשלב השני אנו נגלה שתהליך הפיוס מוביל גם לתוצאות חדשות. ככל שנתמיד בשיתוף פעולה נחוש ושיטתי עם הכוחות החיוביים בעם הפלסטיני ובמרחב האזורי אנו נתקרב לסיום משחק סכום האפס בין רוב היהודים והפלסטינים בין הים התיכון והירדן. כך ישתנה גם מעמדנו האזורי ואנו ניחלץ ממלחמת ההתשה בה אנו כלואים.

החברה הישראלית היא חברה מופלאה, יצירתית ונחושה. כאשר אנו נדרשים לכך אנו יודעים להתלכד ולפעול ביחד. אנו יודעים לרתום את יכולותינו הייחודיות כדי להבטיח את התוצאה הרצויה עבורנו. לפיכך כדי להבטיח את שלומם של ילדנו ונכדנו בארץ הזו עלינו לבנות עבורם גם תרחיש חמישי. לא רק סבבי לחימה או הקצנה אזורית – כי אם גם תקווה רחוקה לעתיד טוב יותר.

תרמו לנו