שוויון
shutterstock_1896357082.jpg
שותפים שווים (אילוסטרציה) fizkes / Shutterstock.com

שווין פירושו הכרה בכך שכל בני ובנות האדם שווים בערכם ובזכויותיהם. כדי להגשים את ערך השוויון ולהתאים את אופיו לנסיבות הגלובליות המיוחדות של המאה ה-21 ובייחוד לנסיבות הישראליות, אנו מציעים לאמץ שני עקרונות חיוניים – סוגי השוויון ושוויון שמור.
 
סוגי השוויון – בין ערכי החירות והשוויון מתחייב איזון מתמיד משום שכל ערך העומד בפני עצמו עלול להוביל לתוצאה שלילית. חירות מוחלטת ללא איזונים ובלמים יכולה להוביל לניצול החירות שניתנה לגורמי הכוח, לביטול החירות הכללית ולשמירה של הכוח הרב שלהם לעצמם. כך למשל, קורה בשוק החופשי כאשר חברה מסחרית מסוימת מצליחה להתחזק ולהשתמש בעושרה כדי לרכוש חברות אחרות ולהפוך למונופול. מנגד, גם כאשר ערך השוויון אינו מאוזן באמצעות ערך החירות עלולה להיווצר אפליה. כך למשל, ועדי עובדים שקמו כדי לדאוג לזכויות השוות של מעמד הפועלים עשויים להשתמש בכוח שלהם כדי לדאוג רק לאנשי שלומם על חשבון זכויות האחרים. כלומר, כדי לאפשר לכל הפרטים בחברה לחיות את אורח חייהם, כיחידים או כקבוצות, בחופשיות הרַבה האפשרית, על המדינה הדמוקרטית מוטלת האחריות לאזן כל העת בין ערכי החירות לשוויון. לשם כך אנו מציעים את הכללים הבאים:


שוויון הזדמנויות – לדעתנו האיחוד היסודי והטוב ביותר בין חירות ושוויון הוא "שוויון ההזדמנויות". כלומר, לצד האיסור החל על המדינה להתערב בחירות הפרט של אזרחיה עליה לוודא כי לכל אזרחיה עומדת זכות שווה לשוויון בפני החוק, לחינוך ציבורי איכותי, לתשתיות שוות, לבריאות, ליכולת התאגדות מסחרית ופוליטית שווה, ליכולת התמודדות שווה עם כשלי השוק ועוד.

shutterstock_1464685391.jpg

Gelia / Shutterstock.com

העדפה מתקנת – עם זאת, ברור לנו כי לא די רק בשוויון הזדמנויות. תמיד יהיו בחברה קבוצות אוכלוסייה שיופלו לרעה באופן מובנה. כך למשל, היות שקיימת אפליה תרבותית מבנית כלפי נשים המונעת מהן שוויון הוגן בשל סיבות רבות, הרי שעל המדינה מוטלת החובה לנקוט צעדים נחושים יותר כדי ליצור עבורן שוויון הזדמנויות. במובן זה מוטלת על המדינה גם החובה לנקוט מדיניות של "שוויון בתוצאות" המגדירה לא רק את תנאי הפתיחה של שוויון ההזדמנויות אלא גם את התוצאה הרצויה, כך לדוגמה קיימת מדיניות ישראלית שבה מוצב יעד ממשלתי לכמות מסוימת של נשים שיכהנו בדירקטוריון של חברות ממשלתיות. בהתאמה לכך, מוטלת על ישראל החובה לנקוט העדפה מתקנת לטובת האוכלוסיות המודרות בקרבה כגון האוכלוסייה האתיופית, המסורתית, החרדית, הפלסטינית, הנכים ועוד עד הגעה ליעד של "שוויון בתוצאות" עבור כלל האוכלוסיות המופלות הללו.

לצד זאת, יש להכיר בכך שמדיניות העדפה מתקנת שנועדה להוביל לשוויון בתוצאות, נוסף לשוויון הזדמנויות, עשויה לפגוע מהותית בערך החירות ואף להפוך אפליה בעצמה. ברור כי העדפה מתקנת מתמשכת לטובת קבוצת אוכלוסייה מסוימת תפגע בסופו של דבר בקבוצות אוכלוסייה אחרות, אם היא לא תוגבל. לפיכך, על קידום מדיניות של שוויון בתוצאות להתבסס על ארבעה תנאים:


ראשית, על המדינה לפעול באופן זה רק לאחר שמדיניות "שוויון ההזדמנויות" נוסתה וכשלה. שנית, על המדינה להגדיר מראש את היעדים שאליהם היא חותרת, למשל יעד שבו יעבדו במשק ההיי-טק לפחות 10% עובדים ממוצא ערבי, ובתוך כמה זמן היא מעוניינת להגיע אליהם. כשיושגו היעדים תתבטל אוטומטית ההעדפה המתקנת. אם לא יושגו היעדים בפרק הזמן שהוקצב לכך, על המדינה לדון בסיבה לכך ואם יש צורך לשנות את היעדים או את האמצעים להשגתם.


שלישית, על היעדים שיוגדרו מראש להתבסס על ניתוח מקורות אי-השוויון בסוגיה הנידונה ולא בהכרח על גודל האוכלוסייה המופלית לרעה. כך למשל, תפעל המדינה להנגשת כמה שיותר מבני ממשלה עבור אוכלוסיית הנכים, על אף שגודלה היחסי של אוכלוסייה זו הוא קטן, מתוך הבנה שללא הנגשה היא תיפגע אנושות. רביעית, בכל מקרה, אין לקבל אנשים ונשים שאינם מתאימים לחלוטין לתפקידם רק לשם ההעדפה המתקנת.

shutterstock_1011356977.jpg
כניסה נפרדת לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון David Cohen 156 / Shutterstock.com

שוויון שמור – בעשורים האחרונים התפתח בעולם הדמוקרטי פרדוקס ליברלי בין חירות לשוויון. אוכלוסיות מיעוט דתיות רבות מצהירות כי הן מעוניינות לחיות אורח חיים שאינו שיווני. משמע שהן מעוניינות לנהל אורח חיים שיש בו הטיה מובהקת בעד או נגד אדם או קבוצה כל שהיא על פי מוצאם המולד, ובכלל זאת גם הפרדה בין קבוצות אוכלוסייה על פי מוצאן.


פרדוקס זה הוא שורשי ועמוק יותר במדינת ישראל לעומת מדינות אחרות בעולם הדמוקרטי משום שהוא נוגע לקבוצות אוכלוסייה גדולות מאוד ומשום שהיהדות והאסלאם, כדתות הנפוצות בישראל, הן דתות הלכה המכתיבות נורמות התנהגות מפורטות הסותרות, במקרים רבים, את ערך השוויון. עובדות ייחודיות אלה יוצרות התנגשות קיצונית בין חוקי מדינת ישראל למציאות הממשית בשטח. כך למשל, מקפידה האוכלוסייה החרדית לנהל את אורח חייה תוך הבחנה בין גברים לנשים ובין אשכנזים לספרדים מתוך צייתנות לשושלות של רבנים גדולי ישראל, כשרוב הנורמות הללו זוכות לתמיכה ציבורית גורפת. תופעה דומה של אורח חיים שאינו שיווני קיימת במישור המקומי בחברה הערבית במקרים שבהם מבקשות חלק מהחמולות לבנות בנייה פרטית על חשבון מבני ציבור, בניגוד לרצונם של תושבים רבים. במקרים אחרים, בציבור החילוני קיימת תופעה הפוכה של פעולה למען חירות ושוויון בניגוד לחוק המבוסס על כפייה דתית, כמו למשל בכל הנוגע לפתיחת המרכולים בשבת. תופעה נוספת הקיימת בישראל כתוצאה מן הפרדוקס בין חירות ושווין היא של "מיעוט בתוך מיעוט", שבמסגרתה קבוצות אוכלוסייה בתוך הקהילות החרדיות והערביות דורשות לקיים אורח חיים שיווני יותר, אך הקהילה מונעת זאת מהם מבלי שהמדינה מצליחה לסייע להם. דוגמאות לכך הם תלמידים חרדים הרוצים ללמוד לימודי ליבה, נשים חרדיות הרוצות ליטול חלק בהנהגה הפוליטית, חרדים ספרדים הרוצים ללמוד בבתי ספר טובים יותר, נשים בדואיות הרוצות לרכוש השכלה ותעסוקה עצמאית, להט"בים בחברה דתית יהודית או ערבית ומשפחות ערביות צעירות הרוצות תשתית דיור מודרנית. בכל המקרים הללו ובעוד מקרים רבים אחרים קיים פער בלתי מתקבל על הדעת בין ההכרזות הרמות על שוויון זכויות לבין המציאות בשטח.


כדי להציע מענה ישראלי אפקטיבי לפרדוקס הנוגע לאורח החיים שאינו שיווני עלינו לנסות תחילה לפתור את הפרדוקס מזווית אחרת. אנו מציעים שמדינת ישראל תשמור על זכותם השווה של כל אזרח ואזרחית שבחרו באורח חיים שאינו שיווני לשוב ולבחור בשוויון לכשירצו בכך. את העיקרון הזה אנו מכנים שוויון שמור והוא מבוסס על ארבעה תנאים החייבים להתקיים כדי שישראל תוכל לאפשר רשמית את קיומו של אורח חיים שאינו שיווני.


את ארבעת התנאים אפשר לתמצת תחת הסיסמה "בחירה הפיכה ללא כפייה וללא מדרון", להלן נפרט:

shutterstock_114993568.jpg
נשים דרוזיות ברמת הגולן, 2009 ChameleonsEye / Shutterstockcom

בחירה – פירושה שעל הבחירה באורח החיים שאינו שיווני להיות בחירה מבין כמה אפשרויות סבירות ורק בתנאי שקיימת לצידה אפשרות שוויונית סבירה. לדוגמא, כאשר זוג הורים חרדים בוחרים לשלוח את ילדם למסגרת חינוכית ללא לימודי ליבה הם פוגעים ביכולתו להתפרנס בכבוד בעתיד, משמע הם פוגעים בשוויון ההזדמנויות שלו. לכן אין לקבל את המצב הקיים בו הורים חרדים רבים נאלצים לשלוח את ילדם למסגרות אלו רק משום שאין להם אפשרות מעשית אחרת. על פי השקפתנו, על המדינה ליצור עבורם אפשרות לשלוח את ילדם למסגרת חינוכית חרדית הכוללת לימודי ליבה. לאחר שהמדינה תעמוד באחריותה הזו - ניתן יהיה להכיר רשמית גם במסגרות חינוך חרדיות עצמאיות שנמנעות מלימודי ליבה.

הפיכה – פירושה שחייבת להיות אפשרות לשנות את ההחלטה ולשוב ולבחור באורח חיים שיווני.


ללא כפייה – פירושה כי הבחירה של אזרח או של אזרחית באורח חיים שאינו שיווני לא תטיל צל על האחר ולא תכפה עליו נורמות שהוא אינו מעוניין בהן. עיקרון זה חשוב בייחוד בנוגע לקבוצות המיעוט שבתוך המיעוט שבהן נדון בהמשך.


ללא מדרון – פירושו שיש לוודא כי בין הבחירה באורח החיים של קבוצה מסוימת שאינו שיווני ובין המרחב הציבורי הכללי בחברה הישראלית אין מדרון חלקלק המאיים להפוך את המרחב הציבורי כולו למרחב שאינו שוויוני.


רק כאשר כל ארבעת התנאים הללו יתקיימו יחד תוכל להכריז מדינת ישראל על שוויון שמור לאזרחים או לאזורים מסוימים שבהם יתאפשר לקיים אורח חיים שאינו שיווני, למשל הסעות ציבוריות שיש בהן הפרדה מגדרית, חינוך ללא לימודי ליבה או בריכות שחייה נפרדות. אנו מאמינים שרק כך אפשר יהיה לפתור את הפרדוקס שבין חירות לשווין ולוודא שאלו הבוחרים באורח חיים שאינו שיווני יעשו זאת מבחירה, וכי תמיד תעמוד להם ולהן הזכות לשוב לאורח חיים שיווני.

shutterstock_1118397644.jpg
מצעד הגאווה בתל אביב, 2018 ColorMaker / Shutterstock.com

היתרון המרכזי של הצעתנו הוא כפול. ראשית, גישתנו נותנת מענה לדרישה הלגיטימית של ציבורים רחבים לחיות את אורח החיים שבו הם מאמינים מבלי לפגוע בעיקרון שוויון הזכויות. שנית, כל עוד עובר השסע הפוליטי בקו שבין הדת לליברליזם תמצא עצמה החברה הישראלית תמיד במשחק סכום אפס בלתי פתיר שבו אף צד אינו מסוגל להכריע. במצב זה כיסי אי-השוויון בתוך החברה הישראלית ממשיכים להעמיק ולהתרחב והחברה כולה הולכת ומתפוררת. עיקרון השוויון השמור שאנו מציעים יוכל לשנות את התמונה. באמצעותו תהפוך ישראל מדינה המאפשרת לכל קבוצה לחיות את חייה בחירות מלאה, בכלל זאת המיעוטים הדתיים הרוצים אורח חיים שאינו שיווני והמיעוטים שבתוך המיעוטים הרוצים אורח חיים שיווני יותר. באופן זה יעבור קו השסע הציבורי שבין דתיים לחילונים ממאבק שאי אפשר להכריע בו למאבק חדש למען זכותם של כל הגברים והנשים בישראל לבחור את אורח חייהם בשוויון זכויות מלא. מאבק זה יחזק את הדמוקרטיה הישראלית כי אפשר יהיה לגבש סביבו רוב דתי וחילוני נחוש שיגבר על המבקשים למנוע שוויון זכויות מהאחר.


כדי להגשים את עיקרון השוויון השמור על ארבעת תנאיו, אנו מציעים כי מדינת ישראל תקים את הרשות לשוויון חירויות ותכריז על כללי ניהול חדשים של המרחב הציבורי.


כללו של דבר, בפרק זה עסקנו בערך השוויון והצגנו את גישתנו הערכית הנוגעת לאורח חיים שאינו שיווני. עמדת תנועת אנחנו היא כי חירותם וזכויותיהם השוות של כל בני ובנות האדם הן ערך עליון שאי אפשר לעקור אותו ממקומו – גם לא מבחירה. משום כך, עלינו לוודא ששוויון הזדמנויות מוענק לכול, ולצד זאת מתקיימים גם הזכות להעדפה מתקנת ולשוויון שמור היכן שחלים התנאים הנדרשים לכך. זהו הבסיס הערכי שעליו עומדת התנועה ושאותו אנו רוצים לקדם בחברה הישראלית. על גבי בסיס זה, בכל הנוגע לאורח החיים הפרטי, אנו נוקטים בעמדה אידיאולוגיה ניטרלית ובוחרים להימנע מקביעת עמדה אם יש או אין אורח חיים "נכון". לדעתנו גישה ממלכתית זו היא היחידה המסוגלת לאחד את החברה שלנו לשותפות ישראלית מוסכמת.