חירות
תמונות מאלכס (18).jpg
צילום: תנועת אנחנו.

עיקרון "החירות" בחזון התנועה פירושו שלרשות כל אזרח ואזרחית תעמוד הזכות לחיות את אורח חייו הפרטי, הקהילתי או הלאומי מבלי שהמדינה או הקהילה רשאיות להתערב בכך. כדי להגשים ערך זה אנו מציעים כי מדינת ישראל תתאפיין בשני מפלסים של ממשל – הממשל הכללי והקהילות האזרחיות.                    

 

הממשל הכללי – ממשל זה יתאפיין בממלכתיות יהודית ודמוקרטית והוא יעסוק בכל תחומי הממשל המקובלים בעולם, אך הוא יהיה ניטרלי בסוגיות של דת ושל תרבות. פירוש הדבר הוא כי הממשל הכללי לא יתערב בסוגיות הללו או אם הוא יתערב בהן, הוא יאפשר לאזרחים ולקבוצות השונות בחברה הישראלית להתגונן ולנהל מדיניות חינוכית הפוכה מעמדתו במתווה שיפורט בהמשך המסמך. 

 

הקהילות האזרחיות – לצד ההשתייכות לממשל הכללי ישתייכו אזרחיות ואזרחי ישראל גם לקהילות אזרחיות נפרדות ואוטונומיות שיהיו אחראיות לספק מסגרת ערכית למי שיבחר או תבחר להשתייך אליהן. משמעות הדבר היא כי הקהילות האזרחיות יספקו חינוך ערכי (ספרות, היסטוריה, תנ"ך וכו'), שירותי דת ושירותי תרבות עבור חברי הקהילה. כל קהילה תורכב מפרלמנט מחוקק שבו מספר מצומצם של מושבים ורשות מבצעת שייבחרו בבחירות פנימיות.

מבנה הממשל.jpg

הקהילות האזרחיות לא תהיינה טריטוריאליות. כל אחוז מסוים באוכלוסייה (שעליו יוחלט בעתיד) יוכל להתאגד לקהילה אזרחית. הקהילה האזרחית תספק לחבריה שירותים בכל מקום שבו הם גרים ללא התערבות המדינה. כך למשל, בבניין אחד בבאר שבע יוכלו דיירי הקומה הראשונה לקבל שירותים מהקהילה האזרחית הציונית הדתית, בקומה השנייה הדיירים יקבלו שירותים מהקהילה האזרחית הערבית-הפלסטינית ובקומה השלישית מהקהילה האזרחית היהודית חילונית וכך הלאה. השירות לחברי ולחברות הקהילה האזרחית יכלול שירותי הסעות, סבסוד, שירותים דיגיטליים והקמה של מוסדות פיזיים כגון בתי כנסת, מסגדים, בתי ספר ומתנ"סים. ההסדרים הנוגעים למיקום הפיזי של מוסדות הדת והתרבות יהיו זהים להסדרים הקיימים היום ברשויות המקומיות. 

 

כל קהילה תקבל תקציב בסיסי מהממשל הכללי בהתאם לגודלה היחסי באוכלוסייה. נוסף לכך, הקהילות האזרחיות תוכלנה לגבות מחברי הקהילה דמי חבר נוספים באמצעות רשות המיסים הכללית עד אחוז דיפרנציאלי מסוים מגובה ההכנסות של חבריה ובאישור הפרלמנט הכללי. לצד זאת, ייקבע רף מינימלי של הכנסות שממנו ומטה לא תוכל הקהילה לדרוש דמי חבר.

shutterstock_1028078782.jpg
חירות שווה לחילונים ולדתיים (אילוסטרציה)  Dubova / Shutterstock.com  

מודל הקהילות האזרחיות יאפשר לחברה הישראלית להתנסות במתווים חדשים של שירותי דת, תרבות וחינוך ערכי שיתאימו להרכב ההטרוגני של החברה הישראלית. לדוגמה, בתי הספר הממלכתיים יוכלו לפצל את שעות לימודי התנ"ך, ההיסטוריה, הספרות ומקצועות נוספים לשני מקטעי זמן. במקטע הראשון ילמדו התלמידים בצוותא את תוכנית הלימודים הממלכתית הכללית, כפי שקורה היום. לעומת זאת, במקטע השני תשלח כל קהילה אזרחית צוות מורים שילמד את תוכנית הלימודים העצמאית שלה במקצועות האמורים לעיל והתלמידים יתפצלו לכיתות הלימוד על פי שיוכם לקהילות אזרחיות שונות.
 
להצעתנו יש ארבעה יתרונות. ראשית, המחלוקות הבלתי פתירות בין דתיים לחילונים בנושאי חינוך לערכים, דת ותרבות יופרדו מהממשל הכללי וכך יצטמצמו פערי העמדות במערכת הפוליטית הארצית ותתגבש ותתייצב ההסכמה הממלכתית הכללית שלנו. במקום שההליך הדמוקרטי הישראלי יתמקד רק בהצבעה כלל ארצית אחת על כל הסוגיות יחד, נפצל את ההצבעה הדמוקרטית לכמה פתקי הצבעה באמצעות הקהילות האזרחיות, ונאפשר לאזרחים להתמקד בנפרד בנושאים השונים שעל סדר היום הציבורי. כך יוכלו המצביעים והמצביעות להימנע מלכרוך בפתק הצבעה אחד את כלל המחלוקות בין יהודים לערבים ובין דתיים לחילונים. כך נוכל גם להדגיש את ההסכמות הנקודתיות הקיימות ביננו בנושאים השונים וכך גם תגדל יכולתם של נבחרי ונבחרות הציבור בכנסת להגיע לפשרות מורכבות והכרחיות.
 
שנית, כאשר יחול שינוי בהרכב האוכלוסייה במקום מגורים מסוים ותיקי העיר לא יצטרכו לחשוש. כך לדוגמה, אם בית שמש תהפוך עיר חרדית אין פירוש הדבר שתושביה החילונים יישארו ללא מענה משום שהקהילה האזרחית החילונית תוכל לדאוג להם ללא קשר להרכב הדמוגרפי של עירם.

שלישית, מנגנון הקהילות האזרחיות יאפשר לנו לתקצב מגוון רחב מאוד של קבוצות שהודרו מן הממלכתיות הישראלית וגם לקדם שיתופי פעולה בין קבוצות מגוונות. במבנה החינוך הממלכתי הקיים כיום נדרש אישור של כלל מפלגות הקואליציה כדי להקים מסגרות חינוכיות חדשות. זאת הסיבה שבגינה קשה מאוד ליצור בישראל זרמי חינוך חדשים ושנויים במחלוקת כגון זרם יהודי-ערבי, ישיבות תיכוניות חרדיות, חינוך פלסטיני, חינוך דתי-מסורתי עצמאי או זרם חינוכי יהודי-רפורמי. הניסיון הישראלי מלמד כי קשה לגבש קואליציות פרלמנטריות שיסכימו לכך. כתוצאה מכך זרמי החינוך המגוונים הללו אינם מצליחים לקבל הכרה ממשלתית מלאה והם נותרים בשולי החברה הישראלית. רק זרמי חינוך שבהם תומכת מפלגה חזקה מצליחים לקבל מעמד חינוכי עצמאי, כמו למשל רשת "מעיין החינוך" התורני של ש"ס או החינוך הממלכתי דתי. כלומר, מודל החינוך הממלכתי מוביל בהכרח להקצנה ולהדרה משום שאינו מתאים להרכב ההטרוגני של החברה הישראלית. בניגוד לכך, במודל הקהילות שלנו אפשר יהיה לשנות את התמונה. הסמכות האוטונומית של הקהילות האזרחיות לניהול מדיניות חינוכית תאפשר להן להשתמש בתקציבן כדי ליצור שיתופי פעולה מגוונים מבלי לקבל את אישורו של הממשל הכללי ושל הקואליציה כולה. 
 

shutterstock_1007473654.jpg
לימוד תורה במירון, 2017 David Cohen 156 / Shutterstock.com

רביעית, קהילות סגורות שיבחרו להמשיך להתבדל ולהגביה חומות, כמו למשל הקהילה החרדית, יוכלו לעשות זאת בכפוף לעקרונות המפורטים תחת ערך "שוויון" שיספקו להם מערכת טובה ויציבה יותר מזו הקיימת לרשותם כיום.
הודות לארבעת היתרונות הללו המודל הממלכתי שאנו מציעים מתאים לאין שיעור לאופייה ההטרוגני של החברה הישראלית לעומת המודל ההומוגני הנוכחי.