אחווה
shutterstock_302776784.jpg
שותפות ישראלית בירושלים, 2015 (אילוסטרציה). Kyrylo Glivin / Shutterstock.com

 

"אחווה" היא חיזוק תחושת השותפות בין בני ובנות אדם כערך אוניברסלי יסודי. לאור ערך זה, מאמצת תנועתנו שני מעגלים מקבילים של שותפות ושל ערבות הדדית. הראשון הוא בעם היהודי בארץ ובעולם והשני הוא בין יהודים לפלסטינים בחברה הישראלית ובמרחב כולו. לשם כך, אנו מציעים לאמץ ממלכתיות ישראלית מוסכמת ומגוונת. 

 

ממלכתיות מוסכמת ומגוונת – במצב הקיים כיום מבוססת הממלכתיות הישראלית על שני מעגלי זהות בלבד – לאומיות יהודית ואזרחים פרטיים בעלי מרקם תרבותי שונה. רשמית, נכון למועד כתיבת שורות אלה, אין בממלכתיות הישראלית הקיימת הכרה חוקתית בעצמאות הקבוצות השונות בחברה הישראלית. כל המנגנונים העצמאיים שהצליחו הקבוצות השונות בישראל ליצור בפועל הושגו באמצעות לחצים פוליטיים ומשפטיים והם אינם יציבים, כמו החינוך החרדי או המרכולים הפתוחים בשבת בערים החילוניות. 

 

כתוצאה מרצונה של מדינת ישראל הממלכתית לקדם הומוגניזציה חברתית ולהימנע מהכרה בעצמאות הקבוצות הדתיות והחילוניות השונות בתוכה, נאלצת המדינה להכריע במחלוקות בין דתיים לחילונים. משום כך ובניגוד למצופה, אין הממלכתיות הישראלית מצליחה ליצור לחברה הישראלית בסיס מלוכד ומשותף. זוהי סיבת העומק שבגינה סובלת ישראל מהיעדר חוקה, משיטת בחירות כושלת וממשברים פוליטיים וחוקתיים תכופים. כלל התופעות הללו גורמות גם לקשיים ניכרים בכושר הביצוע והתכנון של ממשלות ישראל לדורותיהן. 

 

משום כך אנו סבורים שכדי ללכד את החברה הישראלית ואת העם היהודי עלינו לבנות מודל חדש של "ממלכתיות מוסכמת ומגוונת". צורה זו של ממלכתיות תותיר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אך תתאים אותה למבנה ההטרוגני של החברה הישראלית באמצעות שלושה עקרונות – הסכמה, ניטרליות ומגוון.

D1171-124.jpg
כנס פרויקט תגלית בבנייני האומה בירושלים, 2014. צילום: לע"מ.

הסכמה – המודל הממלכתי שאותו אנו מציעים יתבסס על שותפות שווה בין הלאום היהודי לקבוצות העצמאיות בחברה הישראלית. עקרונות "השותפות הישראלית" יעוגנו בחוקה חדשה שתחייב רוב מכונן ומיוחד כדי לשנות את סעיפיה. 

 

ניטרליות – בניגוד למצב הקיים שבו מתערבת תדיר מדינת ישראל במחלוקות בין דתיים לחילונים ובין יהודים לערבים, המודל הממלכתי שאנו מציעים יתאפיין בניטרליות. פירוש הדבר הוא כי כאשר תחליט ממשלת ישראל לקדם רעיון חינוכי או תרבותי מסוים ולהפיצו בחברה, תישמר לקבוצות השונות בחברה הישראלית הזכות להתגונן ולנהל מדיניות שונה באמצעות מודל הקהילות האזרחיות שאנו מציעים. כך למשל, עמדת התנועה היא כי חיילות הרוצות להתפלל בבסיסי צה"ל בבתי כנסת שיווניים או רפורמים או מצעדי להט"בים הרוצים לעבור בערים השונות או חסידי חב"ד המעוניינים להניח תפילין לגברים עוברי אורח או מוסלמים הרוצים להתפלל במסגדים בקמפוסים אקדמיים – כולם וכולן זכאים לעשות זאת בכל מקום גם לנוכח התנגדות ציבורית. הגבלות על זכויות אלה יוטלו רק במקרים חריגים מאוד. טענתנו היא שרק כך, כאשר תפריד מדינת ישראל בין הבסיס הממלכתי המוסכם לשלל המחלוקות הללו, נוכל ליצור לכידות לאומית ואזרחית משותפת על אף היותנו חברה הטרוגנית מרובת מחלוקות. 

D938-067.jpg
יום העצמאות החמישים ושמונה למדינת ישראל (אילוסטרציה);צילום: אבי אוחיון, לע"מ.

מגוון – הסולידריות החברתית לא תתבסס על ניסיון לאחד את אזרחי המדינה לחברה הומוגנית אחת, אלא על הבסיס החוקתי המוסכם ועל יצירת מגוון רחב של זרמי חינוך ושל שיתופי פעולה בין קבוצות אוכלוסייה שונות שאינם מתאפשרים כיום. במבנה החינוך הממלכתי הקיים כיום נדרש אישור של כלל מפלגות הקואליציה כדי להקים מסגרות חינוכיות חדשות. זאת הסיבה שבגינה קשה מאוד ליצור בישראל זרמי חינוך חדשים ושנויים במחלוקת כגון זרם יהודי-ערבי, ישיבות תיכוניות חרדיות, חינוך פלסטיני, חינוך דתי-מסורתי עצמאי או זרם חינוכי יהודי-רפורמי. רק זרמי חינוך שבהם תומכת מפלגה חזקה מצליחים לקבל מעמד חינוכי עצמאי, כמו למשל רשת "מעיין החינוך" התורני של ש"ס או החינוך הממלכתי דתי. כלומר, מודל החינוך הממלכתי מוביל בהכרח לכוחניות, הקצנה והדרה והוא אינו מתאים להרכב ההטרוגני של החברה הישראלית. בניגוד לכך, במודל שלנו אפשר יהיה לשנות את התמונה. הסמכות האוטונומית שאנו מציעים להעניק לקבוצות השונות בחברה הישראלית לנהל מדיניות חינוכית עצמאית תאפשר להן ליצור שיתופי פעולה מגוונים מבלי לקבל את אישורו של הממשל הכללי ושל הקואליציה כולה.

כללו של דבר, ממשלת ישראל תמשיך לשאת באחריות הערכית לגיבוש החברה הישראלית סביב הממלכתיות המשותפת, אך הקהילות האזרחיות תוכלנה להתגונן מפני עמדת הממשלה. כך יוכלו הקצוות שונים בחברה הישראלית לעקוף התנגדויות ציבוריות ולבנות גשרים בין אוכלוסיות מגוונות. גישה זו תוביל לערבות הדדית אמיתית בחברה הישראלית והיא עדיפה על המנגנון ההומוגני הקיים.