יוזמת חנינה הדדית
צילום: תנועת אנחנו.
עיקרי היוזמה
שטח E1:
בכוונתנו להפעיל בישראל וברשות הפלסטינית לובי פוליטי וציבורי להעברת שטח E1 שבין מעלה אדומים לירושלים לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית (משטח C לשטח B), לצד המשך שליטה ביטחונית ישראלית. יהיה זה שלב ביניים עד שהשטח יעבור לריבונות פלסטינית מלאה בהסדר הקבע העתידי בין הצדדים. בו זמנית נפעל לשכנע את הרשות הפלסטינית להקים במקום שני יישובים ליהודים ולפלסטינים לאחר שהשטח יעבור לאחריותה האזרחית.
פליטים פלסטינים ויהודים משנת 1948:
בכוונתנו לקרוא לשינוי גישה כלפי הפליטים הפלסטינים והיהודים משנת 1948. במסגרת זו נדרוש ממדינת ישראל לפצות את צאצאי תושבי הכפרים איקרית ובירעם פיצוי הולם ולהקים במקום אתר הנצחה למורשתם הפלסטינית. לצד זאת, נפעל להכרה של מדינות ערב בסבלם של פליטים יהודים בשנים אלה.
העדפה מתקנת לחברה הערבית בישראל:
בכוונתנו לפעול לחיזוק המדיניות הממשלתית לבניית שכונות חדשות ומודרניות על קרקעות מדינה עבור משפחות המתגוררות ביישובים הערבים.
שיטת הפעולה:
שיטת הפעולה לקידום כל היוזמות האמורות לעיל הם שכנוע חוקי, הידברות ופעילות ציבורית. אנו מתנגדים עקרונית לקביעת עובדות בשטח.
דברי הסבר
במצב הקיים היום יכול הצד היהודי לבחור אך ורק בין שתי חלופות בעייתיות – הראשונה שנוסתה בשנות ה-90 והיא חלוקת הארץ לשתי מדינות באמצעות פינוי מקיף של התנחלויות והתכחשות לזכות השיבה. זוהי אפשרות קשה עד מאוד ליישום ובמבחן המעשה היא כשלה; האפשרות השנייה היא המשך אסטרטגיית קיר הברזל המתבססת על אחיזה בשטח גדול ככל האפשר כדי ליישב עליו כמה שיותר יהודים, אך גם גישה זו הגיעה לקצה דרכה והיא פוגעת אנושות במפעל הציוני. לדוגמה, התושבים היהודים במעלה אדומים חיים בלב שטח עוין השנוי במחלוקת בין-לאומית חריפה. בשלב כלשהו בעתיד הקרוב או הרחוק יוכרע המאבק ותושבי מעלה אדומים יצטרכו לבחור בין שתי אפשרויות גרועות – לחיות במובלעת במדינה הפלסטינית או לחיות על גבולה של המדינה הפלסטינית (כפי שהציעה תוכנית טראמפ בשנת 2020 בתמיכת ממשלת הליכוד). בשתי האפשרויות סביר כי המדינה הפלסטינית תהיה עוינת, מפני שבמצב הקיים אין כל מנגנון הממיר את העוינות לפיוס.
לכן, אנו מציעים חלופה שלישית חדשה וארוכת טווח בשם – "שתי מדינות שתי קהילות". הנחת המוצא שלנו היא כי לשני הצדדים, היהודי והפלסטיני, יש זכות להגדרה עצמית במדינת לאום עצמאית. לצד זאת, לשני הצדדים יש אינטרסים לאומיים, דתיים, ביטחוניים וכלכליים בכל השטח הגיאוגרפי מהים עד הירדן. העובדה כי כל צד מסרב להכיר באינטרסים של האחר בשטח העצמי שלו היא הסיבה המרכזית לקיומו של הסכסוך בנינו. משום כך, הסכסוך ייפתר רק כשתמצא הדרך לשלב בין הקמת שתי מדינות לאום נפרדות ובין הכרה בכל השטח מהים עד הירדן כיחידה גיאופוליטית משולבת. לצורך כך אנו קוראים להקמת שתי מדינות לאום נפרדות שבתוכן שתי קהילות מיעוט אזרחיות מהלאום האחר. כנגזרת של הנחת המוצא הזאת, אנו מציעים הסדר קבע חדש ומתווה פיוס אותו שאנו מכנים "חנינה והגנה" שנועד לסיים את העימות בין היהודים לפלסטינים בארץ.
כדי להוכיח לציבור הרחב את חשיבותה של גישתנו ואת יעילותה אנו מתכוונים להציג סדרה של צעדי ביניים מוגבלים הנגזרים מחזוננו ארוך הטווח והמסמנים שינוי גישה משמעותי. להלן פירוט של הצעתנו:
שטח E1: כידוע, מיקומו הגיאוגרפי של שטח E1 בין ירושלים למעלה אדומים משמש מרכז למאבק בין-לאומי בין מדינת ישראל ובין הרשות הפלסטינית. אם תא שטח זה יהיה בעתיד תחת ריבונות פלסטינית, הדרך בין מעלה אדומים לירושלים עלולה להיות מסוכנת; אם הוא יהיה בריבונות מדינת ישראל, החיבור היבשתי בין צפון פלסטין לדרומה ייקטע. כדי לפתור את האתגר בהתאם לתפיסת הסדר הקבע שלנו, תא שטח זה יהיה בריבונות פלסטינית, אך במסגרת ההסדר הביטחוני החדש – בכל פעם שמערכת הביטחון הישראלית וצה"ל יעריכו כי הפלסטינים אינם מתכוונים או אינם מסוגלים לסכל איום על שלומם של ישראלים, יפעל צה"ל במקום הפלסטינים עד להסרת האיום ואז הוא ישוב וייסוג – וחוזר חלילה. כלומר אף צד לעולם לא יפקיד את גורלו בידי האחר.
כשלב ביניים לקראת יישום הסדר הקבע שבו אנו דוגלים, אנו מציעים כי תא שטח E1 יהפוך שטח B שפירושו, על פי הסכמי אוסלו, אזור בשליטה אזרחית פלסטינית וביטחונית ישראלית. לצד זאת, נפעל לשכנוע הצד הפלסטיני להקים בשטח שיעבור לרשותו שני יישובים חדשים – האחד יהודי והשני פלסטיני. שני היישובים יוקמו כמפעל חברתי ומודרני לפיתוח האזור לקראת הפיכתו בהמשך לשטח ריבוני פלסטיני. בהתאם, נצפה מן מהצד הפלסטיני לשנות את גישתו ולהכיר בארץ כמולדת משותפת לתנועה הלאומית הפלסטינית ולציונות. כל הפעילות הזאת תתבצע בשיתוף ובהתייעצות מתמדת עם התושבים הפלסטינים והיהודים הגרים כיום בשטח
אזור E-1: שטח פלסטיני כבוש בין ירושלים ומעלה אדומים, 2013. Roman Yanushevsky / Shutterstock.com
יוזמה זו תחזק את הלכידות הערכית הפנימית בצד היהודי, תשפר את כושר העמידה הבין-לאומי של ישראל ותסייע רבות להשגת פיוס עם הפלסטינים. מבחינת הצד היהודי, עצם החתירה להקמת יישוב יהודי חדש תחת ריבונות פלסטינית תיצור חיבור בין הזיקה ההיסטורית לארץ ישראל השלמה ובין שוויון זכויות לאומיות בין יהודים לפלסטינים. משמע שהצעתנו תיצור חיבור רעיוני חדש בין הימין הישראלי התומך באידיאולוגיית ארץ ישראל השלמה ובין השמאל הישראלי המתנגד לכיבוש ותומך בזכויות הפלסטיניות. מלבד זאת, גישתנו מאפשרת אופק עתידי בטוח יותר עבור תושבי מעלה אדומים. הניסיון העכשווי להשתלט על שטח E1 בלב השטח הפלסטיני גורם לעוינות ולהתנגדות בין-לאומית שתוביל לבידוד מעלה אדומים ולהפיכתה לעיירת גבול או מובלעת בשטח שעשוי להיות עוין ביותר. במקום זאת הצעתנו להעביר את שטח E1 לשליטתה אזרחית פלסטינית תאפשר לנו לקדם הסדר שהקהילה הבין-לאומית תכיר בו שישמור על האינטרסים של שני הצדדים, ובכלל זאת על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל בשטח ועל כושר הפעולה הביטחוני של ישראל.
אנו מאמינים כי במסגרת הסדר הקבע שאנו מציעים הכולל גם הכרה ישראלית בזכות השיבה בלי לפגוע בזהות היהודית והדמוקרטית של ישראל, יכול הצד הפלסטיני להסכים לנוסחה הביטחונית שלנו בנוגע לשטח E1. אך גם אם בשלב הראשון יסרב לכך הצד הפלסטיני, עצם הנכונות של הצד היהודי להפסיק את ההשתלטות על השטחים ולנסות לפתור את אתגר הביטחון באופן המכיר גם בצרכים הפלסטינים תוביל לתמיכה בין-לאומית נרחבת ותחזק את כושר העמידה של ישראל. משמע כי בכל תרחיש ירוויח הצד היהודי מיישום ההצעה להפוך את שטח E1 לאזור B ולהקים במרחב זה שני יישובים חדשים ליהודים ולפלסטינים.
פליטי 48: אנו סבורים כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו מוגבל רק לגדה המערבית ולרצועת עזה. זהו סכסוך תודעתי בין שני העמים הסבורים כי הארץ שייכת להם ולא לאחר. לכן, פתרון הסכסוך נעוץ בשינוי תודעתי משני צידי הגבול. מסיבה זו אנו קוראים לשינוי גישה הדדי כלפי הכפרים איקרית ובירעם וכלפי הפליטים היהודים שנמלטו מארצות ערב.
בנוגע לכפרים איקרית ובירעם, כך הציג פרופ' יצחק רייטר את סיפורם במחקרו ("סוגיית הקרקעות", בתוך אוגדן המידע - החברה הערבית בישראל, בהוצאת יוזמות אברהם, 2013, עמ' 13):
"...עניינו של היישוב איקרית נדון בערכאות השונות זה 50 שנה ויותר. צה"ל כבש את הכפר ביום 31 באוקטובר 1948 וביום 8 בנובמבר 1948 דרש מתושביו לפנותו ולעבור למקום אחר. נאמר לתושבים כי הפינוי הוא לזמן קצר, עד שמצב הביטחון יאפשר להם לשוב, אך למעשה נמנע מהם לחזור לכפר. התושבים עתרו לבג"צ ובפסק דין שניתן ביולי 1951 קבע בית המשפט כי "לא היה כל יסוד חוקי לשלול מהמבקשים את זכותם לחזור" וכי הם רשאים לשבת בכפריהם, כל עוד לא הוצא נגדם על ידי רשות מוסמכת צו יציאה, על פי תקנות לשעת חירום שנגעו לעניין. בתגובה הוציאו שלטונות הביטחון צווי יציאה שמנעו את שובם של התושבים. הכפרים איקרית ובירעם, אשר עניינם נכרך יחדיו, נהרסו ואדמותיהם נחרשו והופקעו. תביעות התושבים לשוב המשיכו להתגלגל במסדרונות הרשויות עד 1972, עת החליטה הממשלה בראשות גולדה מאיר שלא להרשות להם לחזור. ב-1997 הוגשה לבית המשפט העליון עתירה נוספת בעניין תושבי איקרית. בית המשפט הוציא צו על תנאי שהורה לממשלה בין היתר ליתן טעם "מדוע לא תפעל הממשלה להשלמה ויישום החלטתה להחזיר את עקורי הכפר איקרית לכפרם". עמדת הממשלה, שבעבר נימקה את החזרת העקורים לכפריהם באמתלה של "מצב הביטחון בגבול הצפון", השתנתה בשנת 2003: היא ביססה את התנגדותה להחזרת העקורים על החשש מיצירת תקדים לתביעות הפלסטינים להכרה בזכות כל הפליטים לשיבה. ביוני 2003 קיבל בית המשפט העליון את עמדת המדינה ובכך נסתם הגולל המשפטי על הפרשה".
איקרית, 2010. צילום:ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי.
העוול שנגרם לתושבי איקרית ובירעם, בשם הרצון ליצור רוב יהודי דמוגרפי בישראל, זועק לשמיים ואינו מחויב המציאות. אין כל צורך לבצע מעשים מעין אלה כדי לקיים את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בארץ ישראל. במובנים רבים מסמלים הכפרים איקרית ובירעם את תמצית משחק סכום האפס בין הצדדים. העובדה שצאצאי תושבי שני הכפרים הללו הם אזרחים ישראלים מגדילה שבעתיים את המחויבות כלפיהם. משום כך, נפעל להכרה של ממשלת ישראל בעוול שנגרם לכפרים הללו שבמסגרתה נדרוש פיצוי הולם לצאצאי תושבי הכפרים והקמת אתר הנצחה למורשתם הפלסטינית במקום, כחלק בלתי נפרד מתהליך החנינה ההדדית ומהצעתנו לפתרון סוגיית זכות השיבה.
לצד זאת, נפעל גם לקידום דיון בנושא הקשר היהודי לארץ ישראל וחשיבות ההכרה של המיעוט הערבי-פלסטיני בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בארץ ישראל. לשם כך, נדרוש ממדינות ערב להכיר בסבלם של הפליטים היהודים ולפצותם על שנאלצו להימלט מבתיהם תחת לחץ רב מצד הרוב הערבי במדינות הללו, לעיתים תוך עצימת עיניה של הממשלה ולעיתים בעידודה. תביעה זו תופנה למדינות ערב ולא לפלסטינים שאינם צד בסכסוך זה, אך כחלק מתהליך החנינה ההדדית והאחריות האזרחית המשותפת אנו מעוניינים כי גם האזרחים הפלסטינים בישראל יצטרפו למאבק זה.
אנדרטת היציאה וגירוש היהודים מארצות ערב ואיראן בירושלים, 2021. Jrryjude / Wikimedia
כחלק ממאבק זה חשוב לנו גם לקיים דיון אזרחי על אודות זכותם של יהודי העולם בכלל ושל יהדות ארצות האסלאם בפרט להגדרה עצמית בארץ ישראל. לצערנו הרב, רוב המנהיגים והמנהיגות הפלסטינים בישראל ממשיכים לנקוט עמדה המתנגדת לחוק השבות והמתארת את מעמדם של יהודי ארצות האסלאם במדינות ערב בצבעים ורודים ואוטופיים עד כי כביכול "חטפה" הציונות את התושבים היהודים לארץ ישראל. אך תיאור זה רחוק מאוד מהאמת. אומנם מצבם של היהודים בארצות האסלאם היה טוב יותר משל אחיהם האשכנזים באירופה בימי הביניים, אך בכל זאת היה מעמדם נחות משום שהיו מיעוט דתי מופלה. כך למשל, תחת השליטה העות'מאנית במהלך המאה ה-19 בירושלים חלקם של היהודים באוכלוסיית העיר הלך וגדל עד שהפכו לכמחצית מתושבי העיר, אך למרות זאת מספר החברים היהודים במועצת העיר נותר קבוע, על פי הגדרת השלטונות, ועמד על שניים מתוך עשרה חברים (מתוך "פלסטינים: עם בהיווצרותו" מאת ברוך קימרלינג ויואל שמואל מגדל, 1999, עמ' 72). יתרה מזאת, ביטחונם האישי של יהודים שחיו כמיעוט דתי בערים בעלות רוב מוסלמי הידרדר לעיתים עד כדי היותם מושא לאלימות בהתאם לנסיבות הפוליטיות, כפי שאירע ליישוב היהודי בחברון בשנת 1929.
באמצעות שילוב המאבקים הציבוריים למען צאצאי הפליטים הפלסטינים מאיקרית ומבירעם ולמען צאצאי הפליטים היהודים מארצות האסלאם, בכוונתנו לקדם דיון מעמיק בחברה הישראלית, הן בקרב הרוב היהודי והן בקרב המיעוט הפלסטיני, על הקשר ההיסטורי ועל זכויותיהם הלאומיות של שני העמים.
בנייה חדשה בחברה הערבית: מלבד זאת, לצד כל האמור לעיל אנו גם מבקשים לצרף את תנועתנו למאמץ הממשלתי הראוי שהחל זה מכבר לבניית שכונות חדשות על קרקעות מדינה עבור תושבי הכפרים והיישובים הערבים בנגב ובגליל. יוזמה זו טומנת בחובה שני יתרונות – ראשית, היא מקדמת את מהלך החנינה ההדדית שאנו דוגלים בו ומחזירה לידי החברה הערבית חלק מקרקעותיה ההיסטוריות. שנית, כדי לקדם את ערך השוויון בחברה הישראלית יש לאפשר לכל צעיר וצעירה ערבים בישראל לגור בשכונה חדשה, מודרנית ושיוונית.
בסיכומו של דבר, כל ארבע היוזמות שלעיל העוסקות בשטח 1E, באיקרית ובבירעם, ביהדות ארצות האסלאם ובשכונות הערביות החדשות בנגב ובגליל ימחישו לחברה הישראלית שאפשר ליצור דגם חדש של שותפות ישראלית כבסיס לשגשוגה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
