פנייה ליהדות האורתודוקסית
shutterstock_1205866216.jpg
Inna Reznik / Shutterstock.com

תנועת אנחנו דוגלת בחזון שותפות ישראלית, בשוויון זכויות ובחירות אזרחית מלאה, ובעמדה ניטרלית הנמנעת מקביעה מהו אורח חיים "נכון". כדי להגשים את מטרתנו ליצור שותפות ישראלית מובן מאליו שאנו שואפים למצב שבו גם היעדים של היהדות האורתודוקסית יקבלו מענה מלא. בדברים הבאים נבקש להציג לציבור הציוני-דתי או החרדי את הכדאיות של חזון שותפות ישראלית מנקודת מבטם. 

 

כדי להסביר את עמדתנו נדון תחילה בגישות האורתודוקסיות המרכזיות, ביחסן למדינת ישראל ובהסדרי הסטטוס קוו. אם נתעלם מהגישה השוללת את קיומה של מדינת ישראל, אפשר להצביע על שתי תפיסות מרכזיות ביהדות האורתודוקסית בישראל. התפיסה הראשונה, הציונית-דתית, רואה בקיומה של מדינת ישראל ערך דתי עליון כשלב ביניים בתהליך הגאולה ארוך הטווח או משום שהיא מאפשרת את הגשמתו המחודשת של ייעוד דתי המשלב באורח חייו את הדת ואת הלאום. על פי גישה זו, קיבוץ הגלויות היהודי והקמת שלטון יהודי ממלכתי בארץ ישראל הם ערכים דתיים. המחזיקים בגישה זו חוגגים את יום העצמאות ושואפים להיות שותפים מלאים בכל תחומי החיים של המדינה ומוסדותיה, כחלק מתפיסת עולם דתית. משולש הערכים של החברים בקבוצה זו הוא ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. התפיסה השנייה היא החרדית. לפי תפיסה זו מדינת ישראל היא מנגנון שלטוני שהתועלת בקיומו עדיפה על היעדרו. ההיבט היהודי של המדינה איננו ממלכתי אלא עממי וחברתי משום שישראל הפכה לריכוז היהודי הגדול ביותר של יהודי העולם. לכן, שותפים החרדים למנגנון הדמוקרטי של ישראל, אך הם לא רואים בו ערך כשלעצמו אלא אמצעי להגשמת המטרות הפנימיות של הקהילה החרדית. בין שתי התפיסות הללו קיים טווח רחב מאוד של עמדות הכוללות את היהדות הספרדית, חרד"לים, הקיבוץ הדתי ועוד.

shutterstock_1973507165.jpg
ריקוד הדגלים השנתי ליד בית הכנסת הגדול בירושלים, 2021 yosefus / Shutterstock.com

בעת הקמת המדינה ניצבה האורתודוקסיה היהודית בארץ ישראל בפני דילמה קשה. הציונות הדתית והחרדים הכירו בערכה ובחשיבותה של המדינה מסיבותיהם השונות, אך חששו מאופייה החילוני של התנועה הציונית. הסדר הסטטוס קוו אפשר לאורתודוקסיה לוודא שהדת תהיה חלק מהמנגנון הממלכתי של ישראל והוא הניב ליהדות הדתית שלושה יתרונות חשובים – ראשית, הזהות הממלכתית של ישראל אינה חילונית והציבור האורתודוקסי יכול להיות שותף בה. מאז ועד כתיבת שורות אלה מנסה הציבור האורתודוקסי לוודא כל הזמן וככל יכולתו שהמדינה לא תפעל בניגוד להלכה. שנית, החברה הדתית קיבלה אוטונומיה חינוכית. שלישית, מנגנון המדינה מונע התבוללות ומחזק את הזהות הדתית והמסורתית בציבור היהודי.

 
 

אלא שבפועל הסדרי הדת והמדינה קרסו לחלוטין והובילו לתוצאה הפוכה מזו שציפתה לה היהדות הדתית. בשנת 2021 נכתב בהודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקראת יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל כי יש בה 467,000 "אחרים" (כלומר, לא יהודים ולא ערבים על פי הגדרות הלמ"ס) שהם 5% מכלל האוכלוסייה הישראלית. בשנת 2019 עלו לישראל מעט יותר מ-33,000 עולים חדשים, רובם מרוסיה, מאוקראינה ומצרפת ומעל למחציתם נחשבים, על פי ההגדרות הרשמיות, חסרי דת [1]. בהתאמה לכך, בסקר שערכה עמותת "משפחה חדשה" בשנת 2014 נמצא שבקרב 10% מהזוגות הנשואים בישראל אחד מבני הזוג אינו יהודי על פי ההלכה[2]. לצד זאת, מערך הגיור הממלכתי אינו מצליח לצמצם את הפער ובין השנים 1996 ועד לשנת 2014 גוירו בגיור ממלכתי בישראל רק 81,139 גברים ונשים[3]. מכלל הנתונים הללו עולה שתופעת ההתבוללות בישראל היא רחבת היקף ומתרחבת. 

חתונה רפורמית בישראל, 2019 צילום אלה ברק.jpg
חתונה רפורמית בישראל, 2019 ; צילום: אלה ברק.

נוסף לכך, מחצית החברה הישראלית הפכה חילונית יותר מבעבר. כך למשל בשנת 2017 כ-20% מנישואי היהודים נערכו מחוץ לרבנות. במחקר שנערך באותה שנה נמצא ש-55% מאלה שנישאו מחוץ לרבנות עשו זאת מסיבות אידיאולוגיות בלבד. על פי נתוני הביטוח הלאומי בשנת 2015 היו רשומים בישראל 16,150 זוגות בעלי מעמד "ידועים בציבור" ועד לשנת 2017 נוספו אליהם עוד 5,821 זוגות[4]. בהתאמה לכך, גם הזהות המסורתית בישראל הולכת וקורסת ובמרבית המקרים מתמזגת עם הזהות החילונית – בשנת 1980 40.8% מכלל היהודים הגדירו עצמם כמסורתיים ואילו ב-2015 רק 24.5%, כמו כן עלה אחוז החילונים בישראל באותן שנים מ-40.5% ל-50.1%[5]. מבחינת צביון השבת, כ-98% מבתי הקולנוע בישראל פתוחים בשבת, וכן כ-65% מהמוזיאונים, 83% ממוסדות התרבות המרכזיים וכ-20% מהקניונים[6]. מלבד זאת, גם מדינת ישראל הממלכתית הרחיבה את פעילותה החילונית. כך למשל, החלו לפעול שידורי טלוויזיה בשבת, הוכרו הגיורים הרפורמים והמשפט האזרחי חדר לתחום הנישואים והגירושים.

מודל השותפות הישראלית שאנו מציעים מאפשר ליהדות הדתית לפתור את כל האתגרים הללו מנקודת מבטה באמצעות שינוי מהותו של הסטטוס קוו. במקום שהמדינה תהיה שחקן פעיל במאבק הדתי-חילוני, אנו מציעים שהיא תהיה יהודית מבחינת זהותה הלאומית וניטרלית מבחינת זהותה הדתית והתרבותית, בהתאם למתווה "שוויון חירויות" שבחזוננו הציבורי. פירושו של דבר הוא שהזהות הממלכתית היהודית של ישראל תתבטא בסמלי הלאום, בלוח השנה וברוב היהודי שבקרב אזרחיה, אך תחומי החינוך הדת והתרבות השנויים במחלוקת יימסרו למנגנונים עצמאיים של הקבוצות השונות בחברה הישראלית. את המנגנונים האלה אנו מכנים "קהילות אזרחיות" והם ישקפו את ההעדפות הפרטיות של האזרחים. כך תשיב האורתודוקסיה היהודית את היתרונות שהיו לה מלכתחילה בהסדר הסטטוס קוו למעמדם הראשוני – ראשית, האוטונומיה של הציבור הדתי והחרדי תהיה חזקה ויציבה יותר. שנית, מנגנון הקהילות האזרחיות יאפשר להקים חינוך מסורתי עצמאי ומבוסס הנפרד מהחינוך הממלכתי החילוני הקיים כיום. שלישית, היעדר הכפייה הדתית ייצור עבור האורתודוקסיה מנגנונים חדשים להגדלת מספר הגיורים, לחיזוק המורשת היהודית בעם על גווניו השונים, לחיזוק חומות השמרנות ולהדגשת אופיו המיוחד של יום השבת – והכול על בסיס שוויון מבחירה וללא כפייה, כפי שיומחש להלן בפסקאות הבאות.                     

shutterstock_1610194072.jpg
מורשת יהודית (אילוסטרציה) Rutim / Shutterstock.com

סוגיית ההתבוללות – מנקודת מבטה של היהדות הדתית התבוללות היא פעולה המנוגדת להלכה. מתוך חשש להתבוללות בוחרת כיום היהדות הדתית לגייר או להדיר ישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה באמצעות מנגנונים ממלכתיים ובחקיקה. כתוצאה מכך, מתרחשת התנגשות ערכית עזה עם הקבוצות הללו ואף עם כלל הקבוצות הליברליות בישראל. התנגשות זאת גורמת לאווירה עכורה, לרגשות אנטי-דתיים שעולים וגואים, להצטמצמות היקפי הגיור ולנסיגת הזהות המסורתית. נוסף לכך, מבקעת מדיניות זו את התנועה הציונית ויוצרת חיץ שאי אפשר לאחותו בין יהודי ארץ ישראל ליהודי התפוצות. אף האורתודוקסיה הדתית עצמה מתחלקת בין גישות המבקשות לצופף שורות ולהגביה חומות לגישות הרוצות להגדיל את מספר הגיורים ולחזק את רגשות הדת בציבור הרחב. הוויכוחים והפיצולים הללו גורמים ליהדות הדתית לשלם מחיר גבוה ללא כל תמורה, שכן הנתונים שהוצגו לעיל מוכיחים שההתבוללות בישראל היא עובדה מוגמרת ובלתי הפיכה.אשר על כן, תנועת אנחנו קוראת ליהדות האורתודוקסית לחשב מסלול מחדש ולהצטרף למאמצנו ליצירת שותפות ישראלית. במסגרת זו ייפתחו בפני היהדות האורתודוקסית שתי אפשרויות מקבילות – ליצור סדר אזרחי חדש או לחזק את חומות השמרנות. הצעתנו שתובא להלן תחזק את שתיהן: 

shutterstock_116888767.jpg
עולים חדשים בנתב"ג,  2008 ChameleonsEye / Shutterstock.com

האפשרות הראשונה היא ליצור סדר אזרחי חדש. המדיניות החברתית הנוכחית של היהדות הדתית אינה מונעת את הגידול בהתבוללות. משום כך, חייבת היהדות הדתית לשוב ולקבוע את כללי המשחק ואת אופי יחסיה עם החברה הישראלית הכללית. מעת שהעם היהודי שב והתכנס בארצו אי אפשר עוד לדבוק במנגנוני ההגנה שהתאימו לקהילות ישראל בגולה. על היהדות הדתית לאמץ מערכת ערכים המתאימה לחברת המונים במדינה שיש בקרבה מחלוקות ואי-הסכמות. לכן, על בסיס הנחת המוצא ההלכתית שיהודי הוא בן לאם יהודייה או מתגייר, אנו מציעים ליהדות האורתודוקסית לאמץ עוד מעגלים של ערבות הדדית כלפי קבוצות שאינן יהודיות על פי ההלכה אך הן חלק בלתי נפרד מתהליך שיבת העם היהודי לארצו. כך קרה בימי בית ראשון ובימי בית שני, וכך קורה גם כעת. רק אם תאמץ היהדות הדתית את נקודת המוצא הערכית הזאת היא תוכל למזער את תופעת ההתבוללות המאתגרת את ערכיה היסודיים ביותר. 

היהדות האורתודוקסית תסכים כי חירות ושוויון זכויות יהיו בבסיס החוקתי של ישראל כחלק בלתי נפרד מהציונות ומשיבת העם היהודי לארצו. הדת והמדינה יופרדו על פי מתווה הקהילות האזרחיות שהוצג לעיל, והיהדות האורתודוקסית תכיר בכל הקבוצות שאינן יהודיות על פי ההלכה כאזרחים שווים וחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. 

מנגד, יאפשר הצד החילוני להגדיל את מספר המתגיירים ולחזק את המורשת היהודית ברוב חלקי העם היהודי על גווניו השונים בפתיחות, בשוויון ומבחירה חופשית. כמו כן, אנו מציעים שחילונים ודתיים מכל הגוונים יחברו יחד ליצירת קורס משותף להעמקת הידע על יהדות ועל מורשת יהודית. בקורס תילמד המורשת היהודית מנקודת מבט רחבה של כלל הגוונים בעם היהודי על בסיס סולידרי ומשותף, ומבלי לטשטש את המחלוקות הנוקבות בין הזרמים השונים, כמו בכל חברה פתוחה[7]. בסיום הקורס יוכלו נציגי הקהילות האזרחיות השונות להשתתף ביוזמה ולפגוש משתתפים ומשתתפות בקורס ולהציג בפני מי שירצה את הליכי הגיור השונים של הקהילות האזרחיות. בשלב זה יש לשער כי רוב המשתתפים שירצו להתגייר יבחרו בהליך גיור אורתודוקסי משום שהוא יפתח בפניהם את שער הכניסה הרחב ביותר לעם היהודי. היות שהקורס יתקיים באווירה פתוחה, שיוונית ומבחירה חופשית, והואיל ובסוף הקורס יוכלו המשתתפים להחליט אם ברצונם להמשיך להליך הגיור או לא והיות שהקורס יהיה חלק מהסדר אזרחי כולל לקידום שוויון זכויות מלא – סביר להניח שהוא יתקבל בהבנה ובתמיכה רחבה גם בציבור החילוני הליברלי. משום כך, אפשר יהיה להפיץ את הקורס בהיקפים גדולים בכל רחבי החברה הישראלית – בבתי ספר, במתנ"סים ובמקומות העבודה. האווירה הציבורית והיקף התפוצה של הקורס יגדילו משמעותית גם את כמות המתגיירים מעבר למסגרת הגיור הממלכתית הקיימת היום הפועלת בשולי החברה האזרחית ובשירות הצבאי.


נדגיש כי תנועת אנחנו תומכת בהסדר אזרחי זה משום שהוא יחזק את האחדות ואת השותפות בחברה הישראלית תוך שמירה על עמדה ניטרלית ובלי להביע עמדה בעד או נגד ערכי הדת.

 
shutterstock_1011266131.jpg
תפילת שחרית בבית כנסת חרדי בצפת, 2017 David Cohen 156 / Shutterstock.com

האפשרות השנייה היא לצופף שורות ולחזק את חומות השמרנות. במסגרת זו יוכלו הקבוצות החרדיות והדתיות שירצו בכך להשתמש במנגנון הקהילות האזרחיות שלנו כדי לחזק את היהדות השמרנית. הדתיים והחרדים יוכלו להקים לעצמם קהילות אזרחיות עצמאיות, ואף לסייע בהקמת מסגרות חינוך חדשות עבור הציבור המסורתי, בלי שיהיה צורך לקבל את אישורה של המערכת הפוליטית הארצית או של משרד החינוך הממלכתי, כפי שקורה היום. באופן זה תתייצב האוטונומיה הדתית בישראל ולא תהיה נתונה למנופי לחץ פוליטיים חיצוניים.            

 

מלבד זאת, הצעתנו תסייע ליהדות השמרנית לנהל טוב יותר את אתגר ההתבוללות באמצעות אפשרות פשוטה ומסודרת לבירור המעמד האישי של כל אזרחי ישראל. כדי להסביר כיצד יעבוד המנגנון בלי לפגוע בהגנת הפרט, נרחיב תחילה על שירותי הדת של הקהילות האזרחיות ועל המבנה הניטרלי של הממשל הכללי

בסמכותן של הקהילות האזרחיות השונות תהיה האפשרות להעניק שירותי דת וייאסר על הממשל הכללי לעסוק בסוגיות אלה. כך למשל, תוכלנה הקהילות האזרחיות לקבוע מהי משפחה, מיהו יהודי, להעניק תעודות כשרות, לערוך חתונות אזרחיות, להכיר בלהט"בים כמשפחה ולקיים כל סוג של הליך גיור ועוד – הכול על פי השקפת הקהילה האזרחית. לצד זאת, יהיה הממשל הכללי ניטרלי וירשום כל שני בגירים שיפנו אליו לקבלת זכויות כלכליות כידועים בציבור ללא תלות במעמדם המשפחתי בעיני הקהילות האזרחיות[8]. כמו כן, לשון חוק השבות תעודד את העם היהודי בכללותו לשוב לארצו בלי להגדיר אישית ופרטנית "מיהו יהודי". במסגרת זו יוכלו כל מי שנולד או נולדה לאם יהודייה וכן ילדם, נכדם, בני ובנות זוגם להתאזרח בישראל כמצוין בהגדרה החוקית הקיימת נכון להיום. לצד זאת, סעיף הגיור בחוק השבות יושמט. במקומו יקבלו הקהילות האזרחיות מכסה מצומצמת להענקת אזרחות ישראלית על פי השקפתן, כדי לסייע להשבת העם היהודי לארצו. כך למשל, תוכלנה הקהילות האזרחיות להעניק אזרחות ישראלית בהיקפים מצומצמים למי שיעבור אצלן הליך גיור מסודר ובלי שהן תצטרכנה להכיר בהליך הגיור של האחר.
                                              
על בסיס האמור לעיל, ינהל משרד הפנים הממלכתי רישום מסודר של המעמד האישי של כל האזרחים, בדומה למצב כיום, אך על פי ההגדרות של הקהילות האזרחיות השונות. לשם המחשה נניח שאזרח ישראלי כלשהו הוא נכד לאישה שהתגיירה בגיור רפורמי והוא רוצה לברר את המעמד האישי שלו. כיום כמעט שאין לו למי לפנות, ומאגרי המידע הקיימים שנויים במחלוקת ואינם נגישים ושקופים לציבור. על פי הצעתנו, הוא יוכל לפנות בפשטות למשרד הפנים ולקבל תיאור מסודר לאופן שבו מגדירה כל קהילה אזרחית את מעמדו. כך למשל, יוסבר לו שעל פי הקהילה האזרחית החילונית הוא נחשב יהודי אם הוא רואה את עצמו ככזה, אך הקהילות האזרחיות הדתית והחרדית אינן רואות אותו ככזה ולכן הוא יוכל להירשם אצלן לנישואים רק אם יתגייר. מאגרי מידע אלה יהיו חסומים ויגנו על צנעת הפרט בדומה לחיסיון רפואי וכל אזרח ואזרחית יוכלו לקבל רק את המידע הנוגע להם. לצד זאת, תינתן לכל אזרח האפשרות לפתוח את המידע האישי שלו לעיון הציבור הרחב, אם הוא ירצה בכך. משמע שאזרחים יהודים אורתודוכסים יוכלו לפתוח את המאגרים שלהם לעיון הציבור הרחב על פי החלטתם האישית כדי להבהיר לכל את מעמדם האישי. כאמור לעיל, מנקודת מבטה של היהדות השמרנית מנגנון זה לא ימנע את ההתבוללות אך הוא יסייע לניהול טוב יותר של המצב שנוצר ובחיזוק החומות השמרניות בעם היהודי עבור מי שירצה בכך.
 
צביון השבת בישראל – אנו מציעים פשרה בין דתיים לחילונים. יום השבת ימשיך להיות יום המנוחה העיקרי בישראל, בדומה למצב כיום. לצד זאת, יהיו פתוחים מרכזי בילוי, מוסדות תרבות ומרכזי מסחר צרכני ללא הגבלה בכל הארץ, אך התעשייה ומקומות העבודה יהיו סגורים. כמו כן הקהילות האזרחיות תוכלנה לממן תחבורה ציבורית מתקציבן.
                                                                                
מלבד זאת, תוכל כל רשות מקומית לשנות את הכללים הללו באמצעות משאל עם עירוני בהתאם להגדרות ולמאפיינים המצויים במסמך החזון שלנו. כלומר, אוכלוסייה מקומית בעלת רוב דתי מובהק תוכל להשבית את המרחב הציבורי שלה בשבת. נוסף לכך, יקים הממשל הכללי את רשות השבת שתאפשר לכמה שיותר מוסדות תרבות להיפתח בשבת עבור דתיים וחילונים כדי לחזק את תחושת השותפות הלאומית. לשם כך, תאתר הרשות פתרונות הלכתיים ותתמרץ מרכזי בילוי ומוסדות תרבות לפעול במתכונת שבת, בלי לפגוע בחוויית המשתמשים היכן שהדבר מתאפשר (בדומה לתחום המלונאות כיום).
 
כללו של דבר, בהצעתנו בתחום ההתבוללות והשבת הדגמנו כיצד קו הפעולה שלנו יכול להשיב עבור האורתודוקסיה היהודית את היתרונות שהיו לה מלכתחילה בהסדר הסטטוס קוו. החברה הדתית תזכה שוב באוטונומיה חינוכית יציבה, ואפשר יהיה להשתמש במנגנון הקהילות האזרחיות כדי למנוע התבוללות או כדי להגביה חומות ולחזק את הזהות הדתית והמסורתית בציבור היהודי.
 
הממלכתיות הישראלית - לצד כל היתרונות שצוינו לעיל עלינו להודות שהצעתנו טומנת בחובה אתגר אידיאולוגי מורכב למדי. בראשית דברנו פתחנו ואמרנו שאחד היתרונות הבולטים של הסדר הסטטוס קוו המקורי היה שבמסגרתו הזהות הממלכתית של ישראל אינה "חילונית" והציבור האורתודוקסי יכול להיות שותף לה. במובן זה, הצעתנו הדורשת להשתית את הממלכתיות היהודית של ישראל על שוויון זכויות ועל ניטרליות דתית היא מורכבת מאוד. לכאורה, היהדות האורתודוקסית אינה מסוגלת לקבל אותה. אך נשאלת השאלה האם יש בהצעה הכרזה אידיאולוגית שהלאומיות והדת הן שני יסודות נפרדים של היהדות? האם יש בכך הכרה בנורמות המנוגדות לחלוטין להלכה כמו גיורים רפורמים או נישואי להט"בים?


את התשובות לשאלות אלה עלינו לחלק להיבט מעשי ולהיבט אידיאולוגי. בהיבט המעשי, הצגנו לעיל מדוע מנקודת מבט דתית המצב הקיים הגיע לכדי קריסה מוחלטת. אם ימשיכו המנהיגות החרדית והדתית בישראל לדבוק במדיניות הנוכחית יש לצפות להתבוללות רחבת היקף בישראל בעוד דור אחד או שניים. קו הפעולה שאנו מציעים מאפשר ליהדות האורתודוקסית לתקן מחד את יחסיה עם הרוב החילוני והמסורתי בארץ, ומאידך להגביה את החומות השמרניות עבור מי שרוצה בכך. אין ספק שההצעה שלנו אינה מושלמת ויש בה אתגרים לא פשוטים – אך גם הסטטוס קוו המקורי לא היה מושלם והיו בו אתגרים רבים. כך למשל, גם בסטטוס קוו המקורי הסכימו היהדות הדתית והחרדית לכך שהמערכת המשפט לא תנהג על פי דין תורה. היות שמלכתחילה לא רואים החרדים במדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתנו" והיחס אליה הוא מעשי ופרגמטי, מן ההיבט המעשי הזה אין כל סיבה להתנגד להצעתנו. בגישתנו מדינת ישראל היא יהודית מבחינת זהותה הלאומית וניטרלית מבחינת זהותה הדתית – וכל קבוצה בישראל רשאית לפרש את הקשר בין שתי היסודות הללו על פי השקפתה. אין כאן כל קביעה ממלכתית שהדת והלאומיות נפרדות או שלובות זה בזה או שאורחות החיים המנוגדים להלכה הם ראויים או לא.
 
לעומת זאת, את הציבור הדתי הרואה במדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתנו" ההסבר המעשי לבדו אינו מספק. על פי גישה ציונית זו אמורה מדינת ישראל, בסופו של דבר, להגשים את חזון התנ"ך ולהקים "ממלכת כהנים וגוי קדוש" או לכל הפחות אמורה החברה הישראלית להיות המרכז היהודי והדתי הגדול בעולם. בקו המחשבה הדתי הזה "עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל" אלו הם שלושת ערכי הליבה שאי אפשר להפריד ביניהם, ומשום כך עלינו להודות כי מנקודת מבטם של רוב בני ובנות הציונות הדתית גישתנו "הניטרלית" היא קשה ביותר.

 

366px-Abraham_Isaac_Kook_1924 (1).jpg
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב האשכנזי הראשי הראשון בארץ ישראל, 1924. צילום: Library of Congress.

אך, למרות זאת, אנו מבקשים לטעון שגם הציונות הדתית יכולה וצריכה לתמוך בחזוננו. במצב הנוכחי הגיעה המנהיגות הציונית הדתית למשבר ולסתירה פנימית – בשם החיבור בין הדת למדינה היא מפוררת את אחדות העם ומקדמת בפועל התבוללות המרחיקה את עם ישראל מהדת. החלופה שאנו מציעים עבור הציונות הדתית היא להוביל לשותפות ישראלית רחבה באמצעות איחוד רעיוני בין הימין לשמאל בכל הסוגיות השנויות במחלוקת. בגישה שלנו מהות שלושת היסודות "עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל" נותרת בעינה ואף מתחזקת. ההצעה שלנו תוביל לכך שרוב עם ישראל יתאחד, שהזיקה לארץ ישראל השלמה תתחזק לא רק בציונות הדתית ושהקשר למורשת ישראל יעמיק מבחירה חופשית יותר מן המצב הקיים כיום. הדרך היחידה לחולל את התמורה הזאת היא לאמץ במלואו את עיקרון שוויון הזכויות ואת הבחירה החופשית בנושאי דת ובאמצעותם להגיע לשותפות ישראלית רחבה, כפי שנימקנו לעיל. 

אכן, מנקודת מבט ציונית דתית שינוי הצורה הזה אינו פשוט ומלכתחילה לא שיערו אבותינו כי כך תראה שיבת ציון השלישית. אך רבותיה של הציונות הדתית גם לימדו אותה שתהליך הגאולה לא נקבע בבית המדרש, אלא בהשגחה עליונה ולא כל מה שאבותינו האמינו בו במשך 1,800 שנה אכן התגשם בשטח. זאת הסיבה שבגינה לימד הרב קוק את תלמידיו שגם חילונים שאינם שומרים שבת או כשרות הם חלק בלתי נפרד מגאולת ישראל. בהשראתו של הרב קוק גם אנו אומרים שעל כל קבוצה בחברה הישראלית לשמר את מהות ערכיה, אך את הדרך המשותפת עלינו לקבוע יחד ובהסכמה רחבה. תהליך זה מורכב וקשה לכל חלקי החברה הישראלית, לא רק לציונות הדתית. כך למשל, חלק מהצעותינו אינן פשוטות לשמאל הישראלי, בעיקר אלה הנוגעות להכרה בזרמי חינוך נפרדים ועצמאים ועיקרון ה"שוויון שמור" המצויים במסמך החזון הציבורי שלנו. אך שינויי הצורה הללו הם הדרך היחידה לשמר את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אחרי 1,800 שנות ציפייה ותקווה. שיבת ציון השלישית מעולם לא הייתה פשוטה וקלה, וגם עתה היא עדיין מחייבת אותנו למידה לא מבוטלת של הקרבה, אך עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה.


[1] "דמוגרפיה", מתוך הערכה שנתית 2020: תמצית מיוחדת לממשלת ישראל, עורכים בארי טל ובארי גלטמן (ירושלים: המכון למדיניות העם היהודי מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י, 2020), עמ' 30. ^


[2] בתוך נתנאל פישר, אתגר הגיור בישראל: ניתוח מדיניות והמלצות (ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"ה), 45. ^


[3] שם, 47. ^


[4] דרור פייטלסון, עידן הימין: ישראל 1977–2018 בראי הנתונים, (ירושלים: הוצאת כרמל, 2019), 62–63. ^


[5] בתוך סמי סמוחה, לא שוברים את הכלים: מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל 2015 (פרדס הוצאה לאור, 2017), עמ' 72–73. ^


[6] בתוך שוקי פרידמן, "שחיקתו של הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה", המכון הישראלי לדמוקרטיה: מחקר מדיניות 126: 40 ; מתוך אריאל פינקלשטיין, השבת בישראל: תמונת מצב (ירושלים: המכון לאסטרטגיה ציונית, תשע"ו) 4 ; נדב אליאש, אביעד הומינר, אייל ברגר ואריאל פינקלשטיין, שבת ישראלית: הצעה להסדרת מעמד השבת בישראל ברוח אמנת גביזון-מדן (ירושלים: המכון לאסטרטגיה ציונית, תשע"ד) 36 ואילך. ^


[7] נדגיש כי במסגרת הצעתנו תוכלנה הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות להקים מוסדות וקהילות בכל הארץ כחלק ממנגנון הקהילות האזרחיות. תנועתנו תומכת בצעד זה מכמה סיבות – ראשית, בשל תמיכתנו בשוויון זכויות מלא במדינת ישראל. שנית, משום שאנו סבורים שעל כל היהודים באשר הם לחוש רגשות קרבה למדינת ישראל ובכלל זה כמובן גם אחינו ואחיותינו הרפורמים והקונסרבטיבים. מדינת ישראל כמדינה יהודית היא ביתם של כולם. שלישית, למרות המונופול האורתודוקסי הקיים בישראל, מתחזקת לאיטה ההזדהות הישראלית עם התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית. לכן, גם מנקודת מבט דתית וכפי שתיארנו לעיל, עדיף לשנות את המדיניות ולא להעמיק את השנאה ואת המדון בין חלקי העם. דווקא שיתוף פעולה עם הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית עשוי לחזק את הזיקה למורשת היהודית בכל העם על פי גווניו השונים. מנקודת מבטה של הציונות הדתית, שינוי המדיניות אינו שונה במהותו מהחלטתה ההיסטורית לשתף פעולה עם הציבור החילוני באחווה וברעות. רביעית, גישתנו הניטרלית אינה דורשת מאף קבוצה בחברה הישראלית לאהוב או להעריך את האחרת, אלא רק להכיר בזכויותיה השוות. במובן זה ברור לנו כי החילונים, האורתודוקסים, הרפורמים והקונסרבטיבים ימשיכו לחלוק נחרצות אלו על אלו וחלקם אף יחרימו אלה את אלה. אומנם אנו מעדיפים את הגישה המאחדת והמשתפת, אך כפי שהדגשנו פעמים רבות לאורך מסמך זה, ברור לנו שחלק בלתי נפרד מעיקרון חופש הביטוי בחברה דמוקרטית הוא זכותם של אנשים להתנגד לאחרים. במובן זה, מנקודת מבט דתית וחרדית אין כל דבר בהצעתנו המחייב להכיר בלגיטימיות של התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית. מדינת ישראל כמדינה ניטרלית לא תקבע "מהי יהדות", כפי שהיא קובעת היום, אלא תפתח את שעריה לכל קהילה אזרחית שתשקף אחוז מסוים של תמיכה. ^

[8] נדגיש שמי שבחר להתחתן בחתונה אורתודוקסית יוכל להתגרש רק בבית דין אורתודוקסי. ^